לצירוף של מחשב ואנציקלופדיה אני חייב את גילוי אוכבר.
המחשב ישב לו בחדר העבודה בדירה צפופה ברחוב לינקולן בתל אביב.
האנציקלופדיה הייתה הוויקיפדיה שאינה אלה אנציקלופדיה מקוונת
הנכתבת על ידי קוראיה.
הדבר קרה לפני כחמש שנים. במהלך מחקר על מאמר מסוים שנושאו כבר
חמק מזיכרוני, נתקלתי באפשרות לבקש מהוויקיפדיה לבחור עבורי
ערך אקראי כלשהו. מאחר והסחת הדעת הקלילה קסמה לי יותר ממשימת
המחקר הטרחנית שעסקתי בה, נסחפתי בעקבות סקרנותי בין הערכים
המקריים שהוצעו לי.

היטב אני זוכר את הערך "פונטיוס פילאטוס " שהיה הראשון שנמצא
לי ומייד אחריו הערך "פונטיקה". אני זוכר את תמיהתי על המקרה
המזמן לי ערכים עוקבים. אני זוכר גם את הערך "תליה" שהמציא לי
נוסחה פיזיקאלית לחישוב הכוח הנדרש לשבירת מפרקתו של אדם וקומם
אותי מאוד ואת הערך "זיגוטה" שהפנה ל"עובר" ומכל מקום שיעמם
אותי מאוד.
אולם כל אלה נראו חסרי חשיבות כאשר נמצא לי הערך "אוכבר" . מן
הרגע הראשון ואינני יודע מדוע, קראתי את הערך בהקפדה. תוארה
בו, בחסכנות יתירה, יבשת אוכבר.
הסגנון המדעי היבש בו תוארה אוכבר הסתיר תחתיו עמימות באשר
לפרטים. כך תואר מיקומה הגיאוגרפי כנמצא במרחק עשרה ימי הפלגה
מעמודי הרקולס, הלא הם מיצרי גיברלטר. אולם לא נרמז על הכיוון
בו יש להפליג. בין תוואי הנוף הבולטים של אוכבר זכה נהר האקסה
לציון מיוחד והדלתה הפורייה שלו תוארה כביתם של אלפי זנים של
בעלי חיים ייחודיים שאת צורתם או שמותיהם לא ידע הכותב לפרט.
מקטע שעסק בתיאורים שהותירו מבקרים ביבשת למדתי כי היוונים ראו
בה מקום פלאי בו "מתהלכים האלים תמיד בצורתם האמיתית" ואילו
המטייל בן המאה הי"ב, אבו חסן אל-חריזי, תיאר אותה כמקום בו
כולם כופרים גמורים או צדיקים גמורים ואין בה מקום לפוסחים על
שתי הסעיפים.

מפאת קוצר הזמן והמטלות הדוחקות בי, שמרתי לי קישור לעיון
מדוקדק בזמן מאוחר יותר. אולם כאשר הגיע זמן זה מקץ כמה ימים,
נעלם הערך כלא היה והקישור הוביל אותי לדף ריק.
לשווא ניסיתי לחפש את אוכבר בוויקיפדיה, לא רק שלא מצאתי לה
שום אזכור, גם לא מצאתי אזכור לעובדה שהערך שונה אי פעם. ללא
הצלחה ניסיתי כל כתיב אפשרי : אוכבר, אכבר, עוקבר... הערך נעלם
ואיננו.
זוכר אני היטב שלמרות המוזרות הכרוכה בהעלמות מטרידה זו, לא
ייחסתי לה עוד את החשיבות הראויה. נחוש שלא לוותר בעניין זה,
חיפשתי את הערך, על כל הטיותיו, במנועי החיפוש המוכרים לי.
לשווא.
לבסוף נזכרתי במנוע חיפוש המתמקד במקורות אקדמאיים
מאוניברסיטאות שונות בעולם. בלי הרבה תקווה הקשתי את השם
"אוכבר" והנה - לשמחתי החזיר לי החיפוש חמישה ערכים שונים:

הראשון היה מאמר ארכני שעסק באטימולוגיה. עיקר טענתו הייתה
שככל שמילה הינה קרובה יותר להווייתו הטבעית של האדם - גשם,
ילד, עץ - כך קטנים סיכוייה להיות מילה מורכבת או מושאלת משפה
זרה. קצת לפני שהופך המאמר למעין מניפסט בזכות עליונותן של
המילים הטבעיות על מילים מורכבות כגון: נישואין, מערכת יחסים
או נימוסין, עליונות שאותה הוא מפרש כקריאה לסוג של חזרה-לטבע
נאיבית נוסח ז'אן-ז'אק רוסו. הוא מציין כיוצאת מן הכלל (ואולי
דווקא כתואמת את הכלל) את השפה המדוברת באוכבר.
המילה "אמת", כך נטען שם, שהיא מילה בסיסית בכל שפה אחרת, הינה
באוכברית מעין צירוף כלאיים מסורבל שמשמעותו היא "הדבר מבין
הדברים שקרו שאינו סותר את מראה העיניים".
במעורפל, פונה המאמר לידע המוקדם של הקורא אשר אמור להבין כי
כל זה נובע מתפיסת האמת הייחודית לאוכברים.

המאמר השני והשלישי עסקו, באופן דומה עד כדי חשד להעתקה,
בזואולוגיה האוכברית. מאמרים אלו נראו ממבט ראשון כמהתלה לא
מוצלחת : בין המינים הרגילים של בעלי חיים : הכלב, הסוס
והחמור, צוינו שם גם מוזרויות דוגמת הלביאה הפטפטנית(Panthera
leo verbum) , הנוהגת לשוחח עם טרפה טרם מותו או עכבר המלך (
Mus rexx) הנוהג לצוד בראש להקה המונה אלפי פריטים.

המאמר הרביעי תאר את הספרות באוכבר המשלבת שתי עלילות או יותר
הסותרות אחת את רעותה ומציגות אירועים שונים והתנהגויות שונות
של הגיבור. אם בראשונה מתאהב הגיבור בנערה ואביה, שאינו רואה
אותו כראוי לה, שולח אותו למשימות שונות שבסופן הוא מוכיח את
עצמו הרי שבשנייה מאולץ אותו גיבור על ידי אבי הנערה לשאת אותה
לאישה בניגוד לרצונו ובעקבות בריחתו, שולח בו האב מתנקשים
שעליהם הוא נאלץ לגבור. שתי העלילות מאירות יחדיו את נושא
האהבה ומשתלבות לשלמות רעיונית שבאה, במכוון, על חשבון השלמות
העלילתית.

במאמר האחרון מוזכרת אוכבר בהערת אגב בלבד. המאמר מתאר את
כתביו של יווני נשכח בשם קסנומאכוס ומצטט אותו כטוען שבניגוד
לארצו שבה כל דבר שלמדוהו מוליד בתורו עשרה דברים חדשים ללמוד,
הרי שבאוכבר "ככל שלמדוה כך התמעטה, שכן ארץ זו טיבעה להתקיים
בדמיונם של תושביה ולא בהגיונם".

מאוכזב למדי מן השלל המועט שעלה בחכתי, שמרתי לי את כל המאמרים
על גבי מחשבי האישי והנחתי לנושא לעת עתה, שכן עניינים דחופים
יותר הצריכו את תשומת ליבי. תדהמתי הייתה שלמה מקץ כמה ימים
כאשר רציתי לשוב ולעיין באחד המאמרים וגיליתי שהוא נעלם וכמוהו
גם יתר הארבעה.
מאחר ואין לאיש גישה למחשבי, לא יכולתי להעלות על דעתי כל הסבר
הגיוני לתופעה זו. במבט לאחור אני יודע שזה היה הרגע בה התחילה
האובססיה שלי לאוכבר.
השנתיים שבאו לאחר מכן היו שנתיים טרופות. זנחתי את כל עיסוקיי
האחרים בכדי לגלות עוד על אותה ארץ מסתורית וככל שחיפשתי כך
גברה סקרנותי. יותר משהשתוממתי על מיעוט החומר, הדהימה אותי
העובדה שמעולם לא הצלחתי לקרוא את אותו טקסט על אוכבר פעמיים:
ספר אחד שהזכיר את אוכבר ברשימת המדינות שעמדו נוכח עוצמתה של
רומי, נעלם מהספרייה ומן האינדקס שלה כאילו לא היה קיים מעולם;
ספר אחר שציין (בטעות) את אוכבר כגבולה המערבי ביותר של יבשת
אירופה, נשאר שלם אולם נעלמה ממנו הפסקה היחידה הזו.
אני זוכר חיפושים ארוכים וטרחניים בספריות, אני זוכר נסיעות
לחו"ל לצורך גישה לאוספים נדירים, אני זוכר מאמץ סיזיפי ומיעוט
של הצלחות ואני זוכר גם רגעים שבהם פקפקתי בשפיותי ולא ידעתי
עוד אם אוכבר אמיתית היא או רק יציר דמיוני הקודח.
מקץ שנתיים אזל כספי ונאלצתי להפסיק את החיפוש.

בדירתי החדשה בפלורנטין, הייתי מאושר למדי מהדרך שבה נתגלגלו
חיי.
חלפו כבר קרוב לחמש שנים מהיום בו נתגלתה לי אוכבר והנה היא
כבר כמעט חדלה מלהטריד את מחשבתי. עבודתי החדשה באחד ממשרדי
עורכי הדין בשדרות רוטשילד העמידה אותי על הכנסה קבועה גם אם
לא גבוהה במיוחד ונמצאתי בתחילתו של רומן חדש עם אישה שאהבתי
בכל נפשי.
אולי יש בכך מן האירוניה ואולי דווקא מן הסדר הטבעי של הדברים
שדווקא כשנשתכחה אוכבר מליבי -גיליתי אותה סופסוף.
יום אחד, בעודי נהנה מטיול ערב רגלי באזור מגוריי בפלורנטין,
עברתי ליד דוכן ספרים המונח לו שם ברחוב, כאשר כל עובר אורח
יכול לקחת ממנו ספר ולשלם כראות עיניו בקופה הקטנה המונחת
לידו. לא התכוונתי להתעכב ליד הדוכן, אלה שלפתע נפל מבטי על
כרך גדול וצבעוני שכותרתו "האנציקלופדיה השלמה והמאוירת של
אוכבר". ידיי רעדו מהתרגשות כאשר אחזתי בספר הכבד בן שבע מאות
העמודים המלאים ביבשת שהסעירה כך את ימיי.
השארתי בקופה הקטנה סכום נדיב ורצתי אל ביתי כשם שלא רצתי כבר
שנים.
בדרך עלו בי כל הזיכרונות שנדחקו עם הזמן. החיפוש הקדחתני,
הנסיעות בכל העולם, הספרים שנעלמו.
היה זה כאשר חציתי את מפתן דלתי כאשר נחתה עלי ההכרה. לפתע
הבנתי הכול על אוכבר. ידעתי בוודאות מה עלי לעשות.
את הספר הכבד הנחתי על המדף הגבוה ביותר, במקום שאיש לא יגיע
אליו. אני עצמי נזהרתי שלא לקרוא בטעות אפילו מילה אחת מן
הכתוב בו כדי שלא לפגוע במעט שנותר מאוכבר. לעתים אני מדמיין
אילו נפלאות מכיל הספר, אילו דברים מוזרים ומרגשים מתרחשים שם.
אני משתדל לדמיין רק דברים טובים, שכן לא ארצה לצער עוד את
תושביה למודי הסבל של ארץ נהדרת זו.