שיר שכתבתי ביום האחרון של צה"ל בגוש קטיף על המקום שהיה ביתי
ברוב שנתי האחרונה בצה"ל.
לחן ומילים: נדב ברקת
שירה: נדב ברקת ומארק ניומן
עיבוד: מארק ניומן
עוד יום נפתח, על שביל עפר
מוצא דרכו אל חוף הים
שם גדר, על שביל כורכר
ושום סימן משום אדם
פעם זה היה מקום נחמד
העבר אותו חיבב
אך היופי כבר מזמן אבד
נשאר רק זיכרון כואב
מקום אחד, שלוש צדדים
ושנאה שמרחפת
באוויר, בין הכתלים
בין השערים נסגרת
שוב גשמים וערפילים קשים
מכסים את השקרים
הסודות בחושך נשמעים
ובלילות דממה קרים
פזמון
נוסע למקום שלא הייתי
נוסע לדרכים שלא חלמתי
יודע מה זוכר ומה שכחתי
זוכר את המקום עליו שמרתי
עוזב מה שאף פעם לא רציתי
נשאר רק עם דברים שלא ידעתי
ממשיך אם הדברים ששם למדתי
על פילדלפי... המקום שלא הכרתי
ביום אחד, מן הימים
כמו מתוך מסך עשן
כי גם מאות קילוגרמים של חומר נפץ
לא יעצרו ת'זמן
הדקות האחרונות כאן
אני יוצא בראש מורם
יום יבוא אולי אחזור לשם
מרפיח אל הים
פזמון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.