מן ההמולה הנוצצת הלכתי
בבגדים חגיגיים
ובסנדלים
ואל רחוב שקט ובטוח יצאה נפשי
בלא הבט אחורה. כלוט.
הדהימה היא לחישת השקט
כאומרת מחד "חבקני"
ומאידך נוסכת בך תחושת בדידות וגעגוע
לתחושת בראשית חוזרת.
כל שבוע מחדש חוזרת.
האספלט והחושך
פורטים על מיתרים דקים
טיול לילי קצר.
"בוא" האספלט קורא,
"הזמן ייעצר" מוסיף החושך.
כך באמצע הדרך נפגשנו,
הלבנה ואני, פניה מול פני שלי,
"גם אתה חצי מסוהר, הבחנתי,
בני אדם כמוך ביקרוני זה מכבר
ומתי אתה אלי?".
ואני השבתי בחולשה
שאשת לוט עמדה באמצע הדרך
לא כאן, לא שם
ובכייה יבשו למלחים גדולים
כי היו מרובים מאוד.
"ואני..." הוספתי "אני בסדום עודני". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.