היה היה אחו שמלא היה בפרחים שריחם נישא למרחוק. לא פרחים
רגילים היו, כי הצוף שבהם היה ניגר ונוגע-לא נוגע בתינוקות,
אשר היו שוכבים למרגלותם, יפי תואר וחיוכם שובה לב. ובמרכז
האחו היה שוכב לו תינוק היפה מכולם.

מדי רגע הייתה עוברת ציפור גן עדן ולוקחת במקורה את אחד
מהתינוקות אל עבר עולם קסום שבו היו מכינים את התינוקות לקראת
לידתם.

ובאותו זמן חיו להם מלך ומלכה, שהיו אהובים על בני עמם, אך
אליה וקוץ בה - ילדים לא היו להם, מועקה הייתה במדינה כי הרי
היו אהובים על עמם וכאב אשר להם הוא של כולם.

לב המלכה כה דאב עד ששלחה רצים לכל קצווי הממלכה למען ימצאו
פתרון.

ובקצה הארץ חי לו אדם זקן שעיניו תכולות ולב טוב לו. דפיקה
נשמעה בדלתו למען אולי ימצא מזור. חשב הזקן רגע וחייך חיוך
מסתורי ואמר "יש בידי פתרון"

הסוסים דהרו אל עבר הארמון, שובל של תקווה מלווה את דהירתם.
הזקן נעמד מול המלך והמלכה ואמר, "רואה אני שבדרך הטבע ילדים
לא יהיו לכם אבל ישנה דרך שהיא קדומה מכול דרך כי באחו שאינו
אחו שוכב לו תינוק שלא שייך למי שיכול ללדת אלא למי שלא. היה
אם תעמדו בניסיון יהיה שלכם ודעו כי קשים הם הניסיונות."
המלך והמלכה שתקו והסתכלו אחד בשני ורק הנהנו בראשם כמקבלים את
כול אשר יבוא. הזקן למראה זה, הוציא מתיקו שתיל עץ ואמר
כשתעמדו בכך תראו שהעץ הוציא פירות. חלפו להם הימים וזכר דברי
הזקן נשכחו מזיכרונם.

והנה יום אחד פשטה השמועה כי מלך אכזר רוצה לכבוש את ארצם
ובמלחמות יש מפסידים ומנצחים, ונא לספר לכם שהפסידו במלחמה.
וכיוון שמלך אכזר היה כול רצונו היה להשפילם וסילקם מהארמון
ואסר על תושבי הארץ לעזור להם. אמנם תושבי הארץ ליבם לא הניח
שיחסר להם דבר, אך לב שניהם לא היה יכול לקבל נדבות וארזו את
מיטלטליהם ונדדו הרחק בארץ.
הדרך התמשכה עד שהגיעו עד אופק מוזהב ושם דרך סמויה מעין.
שורות עצים מימין ומשמאל ועליהם פירות שונים. הרעב היה בבטנם
וצררו מקצת פירות לדרך. אך אבוי ברגע שאכלו ראו רק את
חסרונותיהם של אחד של השני אך יד אשר נשלחה בין שניהם חיזקה רק
את קרבתם אחד לשני.

הרעב המשיך לרגוז ואכלו שניהם מפרי שהיה בידם. רעש אדירים נשמע
ועץ איתנים נפל בין שניהם מפריד ולא היו יכולים לקרב אחד אל
השני רק קצה אצבעותיהם נגע לא נגע. הדמעות זלגו מביעות עצב
וכאב והנה כמין קסם נראה והחומה כבר לא בצורה וחיבוק אמיץ בין
שניהם נראה.

הדרך מתמשכת עד שאופק מוזהב מול שניהם וציפור גן עדן מרחפת
ממעל ומחייכת ואלו הם דבריה:

הדרך שקדומה לכול
היא דרך אהבה
לדעת שאפשר לסמוך
לחבק ולהעריך
וניסיון קשה עברתם
גם להכיר בחולשות השני
גם בעוני ובצער.

בסוף דבריה אלו הופיעו פיות סובבות והביאו את שניהם שנית אל
ארצם. ובארץ עומד לו עץ ולו פירות מופלאים שכל האוכל מהם מתמלא
באושר.

והמלך האכזר שמע שמועה על עץ מופלא ורצה לראות אותו במו עיניו,
וכמבלי משים לקח פרי בידו ואכל וכיוון שליבו מלא אושר לא היה
שוב אכזר וכרת ברית עם המלך והמלכה.

החגיגות היו בכל הארץ, ולתום תשעה חודשים עפה לה ציפור גן עדן
שחיוך על שפתיה וניגשה אל אחו שמלא בפרחים והרימה במקורה תינוק
יפה להפליא.

דברי סיפור זה מסופרים ברחבי הממלכה עד היום הזה.