דף ריק מחכה שימלאו אותו במילים בודדות על מחשבות ותהיות .
אם זה היה משנה משהו, מילא,
אבל גם זיכרון על לילה גשום אחד כבר לא יעשה אצלי כלום.

אולי זו אני שאבדתי שם בנסיון לנפץ זכוכיות מפלסטיק
כשאחזתי בשתיקות במקום במילים.
בסוף, אזכור את הרגעים האלו,
הקטנים שאולי כבר הספקת לשכוח.

כל כך רציתי להעניק לך את הכלום שבי,
את הרגש שאין לי,
את המחשבות הבודדות שעוטפות אותי כל לילה לפני השינה.
רציתי שתחבק את כל הפחדים שלי
ותתן משמעות לכל מה שאין.
רציתי שלא תהיה עוד פיקציה.

אולי ביום אפור אחד הוא יגיע
האדם שיקח את הגשם שלי.
אולי אפילו אהיה מאושרת איתו
אבל עד אז אני אשאר כאן עם דף מלא במילים ריקות,

כמוני.