האם אי פעם נפלת, כל כך חזק
וכל כך כואב שפשוט כבר לא הבנת,
עוצם את העיינים, שתי הידיים פרושות
וכל החיים חולפים לך מול העיניים
ובפעם הראשונה, עם כל הכאב, הלב
מחסיר פעימה, ואתה לוקח נשימה עמוקה,
נשימה של שלווה אינסופית שמתפשטת
לאט לאט אל תוך הנשמה.
ומעולם לא הרגשת כל כך טוב, פשוט ליפול,
אל תוך התהום האינסופית, מבלי לדעת
האם יש סוף, מבלי לחשוש, מתי הכל יעצר
ומסביב לא היה מי שיבחן, מי שיגיד לך
לפקוח עיניים, ולחיות.
לרחף אל תוך הלא נודע של חייך, לצלול
לאט לאט אל הסוף המבורך לו חיכית שנים
רבות כל כך, בידיעה, בהסכמה שהיה
לך כבר מספיק, שאין עוד שום דבר
בעולם שהשארת מאחורייך שימשוך אותך
מעלה.
ובעיניים עצומות אתה ממשיך הלאה,
חי את החלום שפעם רצית לשכוח,
ואתה מרגיש את זה, זורם לך בתוך הורידים,
מתפשט לכל הכיוונים, כבר לא דם, כבר
אין בן אדם, רק נשמה נופלת בתוך
ים של חיים, נשמה שמעולם לא הבינה, מעולם
לא ידעה שגם במשחק הזה יש חוקים,
הייתה תמימה, או אולי פשוט רצתה להאמין
שהחיים לעולם לא נגמרים.