[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יש משהו בשקיעות של יום שישי, שגורם לקצוות שערות הפנים
והידיים שלי לסמור. זאת בערך ההרגשה ההפוכה לגילוי המרעיש
שהחלב מקולקל אחרי שכבר שמתי קפה, סוכר ומים, וערבבתי בציפייה
לחלק החשוב שנותן את הטון והמרקם.

מאז אני תמיד מריח, כמו אינסטינקט של חתולה שמזהה ציפור פצועה
מקרטעת על המדרכה ומזהה בה פוטנציאל לארוחת ערב לגוריה
המשתכנים מתחת למנוע החם של השברולט בחניה. איך שאני מוציא את
הקרטון מהמקרר, אני דוחף את האף עמוק לתוך המים הלבנים האלה
שיש בהם קסם שאף אחד לא עוצר לרגע כדי להעריך, החלב הפך להיות
מוצר בסיסי כמו לחם, עיתון ומים.

כשהערב יורד והחושך מתחיל להשתלט על הדמדומים, אני מדמיין כל
משפחה ומשפחה בבתים מסביב, מתחברת למעין מעגל קטן סביב הריחות
השמימיים שעולים לאפי כל ערב שבת מהסירים הקסומים העטופים
באהבה וקורטוב של אושר.

המאכלים המחולקים שווה בשווה בצלחות, הקול של בקבוק היין שנפתח
במיוחד לאירוע השבועי החוזר ונשנה, אבל אם זאת כל כך אנושי
ומקרב לבבות.

וכאילו שכל הנחת והחום הזה לא מספיקים, הם מהווים רק הקדמה
לאירוע הגדול בכל שבוע, יום החופש הארצי הזה, רשרוש העיתון
בבוקר, החיוך שבקפה עם החלב שטרחנו לקנות מבעוד מועד אתמול,
כשכולם עוד היו להוטים להספיק סידור אחרון לשבוע הנוכחי, קרני
השמש המלטפות את פניי וקצוות רגליי במרפסת וקולות של ילדים
השמחים סוף סוף לקבל קצת תשומת לב רגועה ולא לחוצה בלהט של לחץ
ועבודה.

כשאני מתיישב לשולחן ביחד עם כל החברים שרכשתי לי פה, מפריד
בין הבצל המטוגן לשעועית, לוקח את פיסת הלחם ומשחק עם המזלג
בצלחת בלי שום חשק, תיאבון או שמחת חיים, מחזיר חיוך על אחת
מהבדיחות שמנסה לשבור את השקט בשולחן.

בלילה אני נשכב בחדר שלי, בודד, חשוך, כלוא, מהורהר על החיים
שהיו יכולים להיות לי, על ארוחות השבת שהייתי יכול לחוות ביחד
עם המשפחה הנהדרת והאוהבת שלי.

בבוקר אני מתעורר מרעש האלה שעוברת על כל הסורגים ומייצרת רעש
מתכתי צורם, כאילו להקפיץ אותנו חזרה למציאות בה אנו חיים,
ומהר.
''ספירת ראשים'', צועק הסוהר הראשי, אני יוצא מהחדר שלי, התא
שלי, מסתכל ימינה ושמאלה, כולם לבושים באותם מדים מרופטים וחצי
חיוך של מה יוליד יום.

אני רק מקווה שבארוחת הבוקר החלב לא יהיה מקולקל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חדש בשוק: בובות
בועז רימר. רק
משכו בחוט ושמעו
אותו אומר
:"יצירתך
מאושרת"


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/2/06 2:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שלוש הקטן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה