טניה נובק / מנגינת הלב |
שוכבים אחד ליד השנייה אבל כאילו לא נושמים את אותו האוויר
והרוח מלטפת ומלווה אותם לאורך כל הדרך
מקררת כל טיפת חום שיכולה להיווצר
הוא מנגן והיא מקשיבה לכל תו שיוצא מפיו
היא מציירת והוא שותה כל קופסת צבע
כמו לצלול במים קפואים ולאבד נשימה דופק
כך היא הרגישה כאשר טעמה את שפתיו המתוקות
נפקחו העיניים, ושפתיהם ניתקו
התווים הפסיקו לנגן
הצבעים חדלו מלהיות תמונה
היבשה הופיעה
ועיניו התמימות כבר לא שטו בעיניי
לפני השינה, בכל לילה אני מקווה מחדש שהוא יפלוש לחלומי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|