[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אורית יוצאת מהמספרה עם מגדל בלונדיני מחוזק בספריי וסיכות.
הוא כבד, וכך גם הראש, אבל קרן של תקווה מפלחת את היום הינוארי
הזה, שלא מפסיק לנטוף דמעות גשם עכורות - והיא שאולי רז, איש
המחשבים יהיה היום במסנג'ר ויצחיק אותה עם אחת משנינותיו
האינסופיות.
צלצול פלאפון של נומה נומה היי דופק פטיש לרקתה השמאלית.
"כן, חיים?" קוצר רוח נמהל בקולה. "מה? לא, אין לי זמן לזה. כי
היום יש לי פגישה עם המתווכת דירות ואין לי כוח לשטויות
ואיחורים עד שאני תופסת את הגברת פומפידו הזאת... גם כן אחת.
טוב, טוב, אני יודעת שאין לך כוח לקיטורים שלי. אז תביא אותה
לבד, מה יש? באמת! כזאת מפונקת היא מסובבת אותך על האצבע הקטנה
ואתה... הלו? חיים?"
חיים כבר ניתק. הוא מתקשר אליה רק כדי להפיל עליה את החובות
שלו ואפילו טיפת הגינות ונימוס אין בו כדי לשמוע אותה עד הסוף,
פלא שהיא לא מצליחה לסבול עוד את נישואיהם המייבשים. ושאף אחד
לא יאשים אותה. חיים תמיד היה מן... צנון כזה. היא חשבה את
הביישנות שלו למקסימה בעיניה. איזו אשליה. היא הייתה צריכה
להבין שביישנות נעורים נובעת מרגשי נחיתות וחוסר ביטחון עצמי.
הנה, אפילו עכשיו תראו אותו. היא צונפת בבוז. טכנאי מזגנים.
חוזר כל יום בשמונה בשעה שהיא מנהלת חשבונות ולפחות מביאה קצת
כסף הביתה. את כל הנאום הממורמר הזה היא מקלידה לרז במרץ. והוא
שותק ולא עונה. בסוף הוא מבקש ממנה לשלוח תמונה של עצמה. אורית
מופתעת אבל פותחת את התיקייה של המצלמה הדיגיטלית ושולחת תמונה
של תמי, אחותי הצעירה ממנה בשמונה שנים.
ממש ילדונת...
כן,הא... טוב, זה היה עוד בברית של אחיין שלי, לא תמיד אני
נראית כך מיליון דולר...

עם חיוך כמו שלך, אני אסתפק גם בעשר אגורות...
אז אתה לא מאלה שמאמינים שכסף הוא בסיס טוב לנישואים?
כל עוד יש לי כסף...
תפסתי אותך. גם כשאני וחיים... אמא שלי תמיד אמרה שהוא לא
יגיע לשום מקום בחיים.

את צריכה להקשיב ללב ולהגיון הפשוט ולצורך לקחת סיכונים, לא
לאמא פולנייה שכל מה שמעניין אותה זה באיזה בית אבות תוכלי
לשכן אותה כשתתבגר, לא?

אני משערת. אחרי הכל אם הייתי מוותרת עליו, בטח לעולם לא
הייתי סולחת לעצמי.

ואיך עכשיו העניינים ביניכם? הוא מתעניין וכשהוא שואל את זה,
ולא נורית אמסלאם השכנה ממול, זה נשמע כל כך כנה, ויפה ורגיש.
אני יודעת... רגיל. שיגרה. יש ילדים והמולה ולא תמיד שמים לב
ויש כוח לתחזק את הקריסה הזאת. אבל אתה יודע מה בא לי?

נו...
איזה סקס סוער עם מישהו שאני לא מכירה... מישהו שיפנק אותי
וילך לטייל איתי בחורשות חשוכות... יקנה לי תחתונים סקסיים...
די, נמאס לי להיות אורית האישה המעשית שלוקחת את הילדים ומכינה
צהריים. אני רוצה להשתטות, להשתגע, לאבד את הראש מהאהבה!

אחר כך חיים קורא לעברה: "נו, מה את על המחשב כל הזמן!"
והיא יוצאת בבהילות בלי להגיד שלום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חברים קרובים
קוראים לי כבשת
הרש.





כבשל'ה בוידוי
קורע לב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/2/06 10:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיני על הבמה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה