אני פוסעת ולא יודעת,
אני צועדת ולא נוגעת.
לפעמים אני לא מבינה
לפעמים אני מאמינה שהכל יהיה בסדר אבל זו אשליה...
לו רק יכולתי
לו רק קיבלתי את הכוח
אני חלשה מכדי להמשיך, אני עייפה מליפול.
רציתי ואני עדיין רוצה
שהכל יהיה טוב... לא כל כך קשה
עיניים דומעות, נעליים קרועות
רוחות חזקות, יבבות בלילות
תחנונים ורעב
מוות ופרידה... לו יכולתי למנוע
אני רוצה לרוץ-רחוק.
רוצה להיעלם-לתמיד.
פעם הייתי, אולי אהיה...תמיד רציתי...
להיות קיימת...
אני מותשת וכואבת
כבר לא מרגישה את הלב..
הוא פעם כל כך בחוזקה שהאמנתי
שכבר ראיתי את חיי חולפים מול פניי.
למה? אני רוצה לדעת...
במחשבה שניה... עדיף שלא...
לא אהיה מסוגלת לשאת עוד אי נחת...
לא אהיה מסוגלת...

לחישה עמוקה תציל אותי... משפט אחד...
שיכיל בתוכו רק:
אמת, חום ואהבה...
כך אדע... הדרך ארוכה...