היא איננה שלי יותר.
לפעמים ישנו החשק להגיח מדי פעם (כמו עכשיו, כמו עכשיו), אך
היא איננה שלה, וההשלמה קיימת.
לא האמנתי שחלק חשוב כל כך בחיי, שדרכו הכרתי את אנשים שבמשך
זמן רב היו כה משמעותיים בחיי, יהפוך לסממן של תקופה. אך זה מה
שהוא. כמו שאני מניח שבלוגי השירה יהפכו להיות של תקופה זו.

אין לכל זה משמעות, זה פשוט מוזר, ומצער.

אני לא יכול לכתוב כמו שכתבתי כאן היום.
אני לא יכול לכתוב כמו שאני כותב היום כאן. (זה מצער בפני
עצמו, אך בל נרבה במילים).

הייתי מעביר ביקורת על הכל, אם זה היה עוזר במאום.
או משבח.

נורא מוזר איך דברים מאבדים משמעות. הגיוני בעצם. הגיון מפחיד.
הדברים שהיום נראים לי חשובים מאין כמוהם, או לחילופין הדברים
שלפני שנה נראו לי כאלו, סתמיים היום. וזה מפחיד. אבל זה יגרום
לי לנצל כל רגע.
מבטיח.

אין לזה כל טעם אומנותי, סתם התחשק לי לחזור מעט. אפילו שזה לא
באמת.

תודה.

26.10.05.