"אלוהים, את מבלבלת אותי!" הוא השתמש במילת ה"א" שבאופן
  חצוף ביותר... הוא אינו מאמין בו כלל.
"מי את באמת?" לגם מהוויסקי המרטט בכוס ותלה עיניו במבטה
   המגחך, שמשום מה, כבר מהמפגש הראשוני סלל את ענינו בה בלי
יכולת להלחם.

-"מי אני? מי אני באמת?"  היא ענתה לו בחיוך מתחכם ואיפרה
את   הסיגריה מרלבורו-לייט שלה שבין כה וכה הייתה כבדה
מנשוא.

" 'that's a good one' " אמרה בעודה שוקלת את מילותיה
בקלילות מסיבית.
-"אני חידה."
"יחידה."
"מעלה באוב."
"מכשפה."
"אלה."
"לא ילדה קטנה, לא משחקת משחקים."
"לא הולכת במעגלים, גם לא רצה."
"המקום הזה נטוש ואיש אינו משוטט שם, גם לא אישה."
"ובסך הכל..."
    "פמיניסטית-ליברלית."
"שונאת גברים."
   " ובעיקרון, שייכת לאפלטון."
"אבל הוא. מזמן עזב."
    " כפי הנראה. אני רכוש הכלל..."
"-אז אין לי תשובה."

היא הסבירה בדקלום אימתני מתפתל בעוד הוא מנסה להבין בכול
כוחו את פשר
האישה.
החידה.
היחידה.
המעלה באוב.
המכשפה.
האלה.

שעמדה ממולו במבט מכשף של אצילות מלכותית
בזמן יהירות גוברת.