אני שמעתי שבעיר יש חגיגות שנגמרות בצהריים.
שמעתי סיפורי זוועה שרק פושע יחלץ מבין שפתיו,
הנערות קרות, אכן, אך מופשרות ירכיהן וצוהריהן
ויש סיבה לכך שלא אני הוא זה שמתנחם בהן עכשיו.

אם לשרפרף יש כריות אוויר, סביר מאוד למצוא אותי עליו.
וכל פשרה היא במקום, כי אם לא החלום אז לפחות שיברו
ובלילות אני קבלן של מגדלים שהשעות בהם נוחות
והמלצריות חיוורות.

אני הוא זה שלא יכול לפתוח לצלצול בדלת בלי לשאול.
ולא לפתוח בכלל אם לא תצלצל, ולא לבלוע בלי ללעוס
ויש לי ראש בין הכתפיים, וגם חבל שתומך סביב הצוואר
כזה פראי ומשוחרר, שיער עבות, בלי עכבות ובלי ליפ גלוס.

אני שמעתי שבעיר יש חגיגות שנגמרות בצהריים
ושובע זר, ובעיות בעפעפיים וריפוי באנחות
ומקומות עם שש פינות, אם לא יותר, שהשעות בהם חיוורות
והמלצריות נוחות.

התקרבת אליי כמו תרנגולת על דאון,
הסתובבת לאט לאט והתרסקת אל תוך מרכז החדר
ואני, אמרתי לך, איני פוסל דבר מעיקרון-
כל ציפור נראית לי צלי וכל כבשה נראית אצלי כמו סוודר.

נאחזנו אז במעקה המדרגות, פנינו מעלה
חשבתי: סוף סוף כל טלה יודע, הזאב אוכל, לא מבחירה
כי האמת שגם אם לא ממש רעב הוא יעשה עם השפתיים
מופעל כאן לחץ מיוחד לשמור תדמית מחד ומאידך גזרה.

אני הוא זה שלא יכול לפתוח לצלצול בדלת בלי פצירה.
המהסס לא מאהב, המאהב לא מהסה מיטות חורקות
הרבה לפני שהסדין הוסט הבנתי שהנה אני אנחנו,
הרבה לפני שהשרוול הופשל כולם ידעו היכן הצלקות.

אני שמעתי שבעיר יש חגיגות שנגמרות בצהריים,
ורק אחד נשאר תמיד כדי לנקות.