לא מזמן ישבנו אני ועמיתיי באחו. התפעלנו מכמה החיים באחו
נחמדים ויפים. אחרי כמה דקות הבנו כי למעשה איננו יודעים כלל
מה זה אחו. מיהרנו לברר את הנושא. חיים בר-זילא הציע שנחפש את
התשובה בעזרת כלי חדש שקרנו עולה בשנים האחרונות - האינטרנט.
בתור מתנגדי קידמה אקטיביים פסלנו את הרעיון על הסף. החלטנו
לחפש במילון "מילים זה סבבה". הורדנו מהאינטרנט את המילון,
וחיפשנו את המילה. חילקנו את הספר לשנים עשר חלקים שווים (כנגד
שנים עשר השבטים) וכל אחד חיפש בחלק שלו את המילה. אך אליה
וקוץ בה, היינו רק שמונה חברים, כך שהיו חלקים שלא חיפשנו בהם,
וכן חיים בר-אוריין ציין כי ישנם שלושה עשר שבטים(!). דממה
נפלה בחדר. החלטתי שעד שנמצא פתרון לבעיה, אספר להם מבחר
סיפורי עם יפניים להנאתם.

כאשר שכבתי בבית החולים, פצוע וחבול ממכות עמיתיי, הרגשתי
כאילו אני שוכב בבית חולים פצוע וחבול. לידי שכב חיים בר-מינן.
הוא סיפר כי גם לו קרה מקרה דומה, אך מעולם לא קרה לו מקרה כמו
שלי. "מודגש", אמרתי, כאשר ידי שמוטה. הצוות הרפואי נכנס
לחדר, בפנים מודאגות. מספר דקות של התלחששויות בצוות בינו לבין
עצמו חלפו, לפני שמי שנראה שהוא הרופא הראשי, פתח את פיו לדבר
- "חיים", אמר בקול רועד, "יש לך לבלב מוקטן". "זה הסוף!"
זעק בר-מינן, ומיהר לחפש בכליו פיסת נייר. "בר-מי", אמרתי,
"לכתוב 'סוף' בסוף זה מיותר". "חיים דיף-דיף", אמר בר-מינן,
"אם אתה כל כך מקפיד, איך זה שגם שם היצירה וגם שם המחבר
מופיעים אצלך בגוף הטקסט?" "עיוני", אמר אני, "אתה רוצה שאני
אהפוך לך את הלבלב למוגדל? אנא הזהר בדבריך". השיחה המענינת
נקטעה לקול כחכוח בגרונו של הרופא הראשי, חיים צמחי-מרפא.
"רבותי", אמר הרופא, "ישנו רק פתרון אחד למחלה זו, אך לפני
הפתרון, כתבתי שיר קטן, אם לא איכפת לכם, אקריא לכם אותו".
ולפני שהיתה לנו הזדמנות להתנגד, פתח בדיקלום:
"אין כתוב בחול,
ואין על פני שמים.
לא קרוב למלון,
ולא רחוק למלון.
יש לי פילפול,
ויש גם לו.
כן לציפור בין העצים,
וכן לארגוני חובה."
דמעות של גיל חנקו את גרונו של בר-מינן, והוא מת במקום. "טוב",
אמר הרופא, "עכשיו לפתרון המחלה". צמחי-מרפא הוציא מכיסו כדור
סגול וכדור אדום. הרופא אמר לבר-מינן, "אם תבחר בכדור הסגול,
תבריא על המקום. אם תבחר בכדור האדום, גם תבריא על הכיפאק".
הוכינו בתדהמה. מיד קפצו אנשי הבטחון, ותפסו את האחות שהיכתה
אותנו, שעל פניה הבעת תדהמה. בר-מינן לקח את הכדור הסגול,
ובאמת הוא הבריא על המקום. תמונה של בר-מינן ניתן לראות כאן :

קל לראות כי הוא בהחלט בשיא כושרו. זאת, לעומתי, שנראיתי רע
מאוד. יצאתי את בית החולים בצעד קל, ונכנסתי למכוניתי. להפתעתי
מצאתי שכל היציאות מבית החולים חסומות בשל עבודות בכביש. מיד
קראתי למהנדס הראשי ושאלתי לפשר הדבר, והוא הסביר לי כי מזיזים
את כל ירושלים שני מטר ימינה כיוון שגילו שפסי הרכבת אמורים
לעבור מעל קבר של עז. שאלתי, "אז למה לא להזיז את פסי הרכבת?"
- "אדוני, כאן עובדים ולא מדברים"
צודק. חזרתי לבית החולים ואישפזתי את עצמי במחלקה הפסיכיאטרית.