New Stage - Go To Main Page


אני, שגדלתי בפרובינציה המטלטלת של הגבול
הישרתי מבטי מן החלון
אל הירדן
וחלמתי תמיד
על תל אביב הרועשת.
'אני רוצה להיות איפה שהדברים קורים'
בעת שיחה בספרייה עם חברתי ששואלת
'איפה שהדברים קורים?' היא אומרת,
'קורים זה עץ. פחם, חוטי עכביש בפינת החדר'.

ותל אביב, כך אומרים
היא עיר של אנושיות מדממת -
חסר הבית מקבץ נדבות
בפתחו של בית קפה שינקינאי שהמים בו עולים
תשעה שקלים לדקה.
ויש גם סיסמאות פוליטיות בספריי, ושירה על משאיות זבל
ויש, יותר מכל מקום אחר בעולם
שוליים רחבים יותר מהדרך.

המיינסטרים (כמו הקיבוץ), הוא כבר פאסה
כך אחי האורבני הגדול
ואין כמו בהיי טק, ואין כמו תל אביב,
כי כשאני רוצה מה
אני רוצה וכבר יש לי.

וכמו נובלס לייט,
פתאום כולם רוצים
לפתוח בלוג בנבכי הפינות הנסתרות של הרשת
לאכול אצל ערבי שהמסעדה שלו מצוינת (רק הגג קצת מתפורר)
ולטייל בשבת בנחל צין או בשביל האירוסים.

ואולי זה בגלל שאנשים מעדיפים לא לדעת
את הטרגדיות שבין אריחי הקרמיקה החלודים,
או בסמטאות כספומטים אפלים
ואולי
טעיתי כשקבעתי בנחרצות;
את זה אני לא עושה (שותה), וכזה אני לא כותבת (שיר פוליטי, אני
מתכוונת)
וקנביס, כנראה, זה לא רע בכלל,
כי כשאני מביטה במראה היא מיד מתנפצת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 25/5/06 0:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליבי דו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה