יום כיפור, החג שבו אתה עובר ברחוב ותוהה איך זה שלכל האנשים
האלו יש דווקא היום בר-מצווה. אפנת יום כיפור אני קורא לזה -
החג שבו כולם מתחפשים לדתיים. הצדיקים הגדולים, בני משפחתי
שואלים אותי בפליאה מדוע איני צם?! אותם בני משפחה שכשאני הולך
לשיעורי דת או לבית הכנסת ביום רגיל, סתם יום חול באמצע השבוע,
הם מביטים בי באותה פליאה ושואלים אם אני מתכוון לחזור להם
בתשובה ולהפוך לדוס. כל מי שחטא כל השנה, גם אם זה ביודעין,
מחליט להביע חרטה בעזרת חסדו של יום הכיפורים. לכאורה זה נראה
כמו עוד פטנט יהודי שמטיב עם חייהם של החילונים שברוב חוצפתם
עוד מבקשים את עזרתו של הבורא. אנשים שחיים מסליחה לסליחה ופעם
בשנה נזכרים שיש להם בית כנסת בשכונה מביטים בי ברחוב בזוועה
כשאני שולף מכיסי את מכשיר הפלאפון, חבריי שמכירים אותי מעיזים
להביע הסתייגות במילים, רק שהם שכחו שגם אני מכיר אותם ואני
יודע שבשבת שעברה הם נסעו לעשות על האש בכינרת ושבעוד חודשיים
הם יחגגו סילבסטר, כך שנותר לי רק לחייך לאור האור המגוחך
שזיכרונותיי מאירים אותם כעת.
אם הדתיים האמיתיים היו מגיעים ביום כיפור לערים החוטאות כגון
ראשון, הרצליה ואפילו ת"א, הם היו חושבים שהגיעה הגאולה על עם
ישראל והוא כולו עמוק בתהליכי החזרה בתשובה. רק צריך לזכור
להוציא אותם משם לפני צאת יום כיפור כדי שלא יישבר עליהם
עולמם.
אני שואל לתומי חילונית במיני קצרצר מדוע היא צמה ביום כיפור
והיא עונה לי: "בשביל האתגר!" אמרתי לה שתנסה להרחיב את האתגר
בכך שתיסע באופניים את כל רחוב רוטשילד וחזרה ותחזיק את הצום
יומיים, היא הביטה בי במבט שנותנים לעוף מוזר. אולי כך צריך
"לחנך" את היהודים החוטאים, לתת להם משימות קלות כמו יום צום
פעם בשנה. שמירת שבת כל שבוע זה גדול עליהם. שלוש פעמים ביום
תפילה זה גדול עליהם - לכן הם מכפרים על כך ביומיים
אינטנסיביים בבית הכנסת ביום כיפור. ואיך אותם אנשים צדיקים
שצמים רק ביום כיפור מחזיקים בצום ומעבירים אותו בקלות? נכון
מאוד, כשהם חוזרים מסיבוב האופנה שלהם ברחוב הם מכניסים את
הדיסק ולוחצים 'PLAY'' בדי.וי.די.