1. בוקר,
   יוצאת מהבית, שתיים.
   ממתינה בדממה לגאולה היומיומית שלי.
   עושה צעד לחוף מבטחים,
   ובציפיה,
   יושבת שם ברפיון,
   שוכחת ומחייכת.


2. אמצע היום,
   בשעה לא מוגדרת, חוזרת.
   מובלת בכפייה על ידי הגאולה
   אותה אחת מהבוקר.
   רעד קל,
   דמעה,
   ממתינה דקה ארוכה בפתח
   ועוברת.


3. לילה,
   כבדרך אגב מתעוררת.
   חריץ קטן בדלת,
   מסתכלת.
   חרדה,
   חשש לחיי, בורחת.
   מחבקת בחוזקה את הנחמה הרכה שלי,
   עוצמת עין,
   ומחכה לבוקר שיגיע.