ואבי מת בבקר בו
היתה השמש
קרה מנשוא
וענני חייו שאבדו, כמו חיפשו
מנוחתם בלהט הנורא של
געגועי - אני,
שכה אהבתיו
שארצות חיי - דמו.
ואבי מת בבקר
בטרם כלתה חותמת שמים
על היום הראשון
לשארית חיי.
לא עוד כאתמול
שפרץ, ששיכר, שהצהיל
את מחולות חיי,
כי הוא היה איתי שם.
ואבי מת בליל יום,
ושתיקתו עוטפת
משל דונג היה
בכנפי המלאך,
וגעגועי -
ברוח הקרה.
8.3.2004
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.