היא לא הראתה סימני התנגדות
הסכימה עם כל צעד, עם כל טעות
הייתה איתו גם כשהוא אינו
לחלוק עצמה עם כל שארית יומו.
הלכה בכל שעל אחריו בדרכו
אחריו הייתה כשרגב אדמה בידו,
היא ידעה שהיא כולה לרשותו
לעשות בה כל העת כחפצו.
היא ידעה- דבר הוא לא ייתן לה
ידעה שלא יעניק לה מעצמו,
היא הבינה שאין לה לאן לברוח
שלא נותר לה דבר לדרוש.
תמיד כך רצה הוא
את הגבירה נאמנה
תמיד פשוטה היא
הולכת אחריו בדרכו.
מבקשת היא לפרוח
את פרותיה העגולים לחנוט,
ממען הוא לתת לה לצמוח
את שורשיה דורש הוא לקמות.
היא מסתננת, מבשרת על עונות השינויים
בלילות מתדפקת היא על דלתות זרים,
אוספת מחלפותיה, מקטינה מידות
לא נותנת שביתה לשמלות שורשיה הרכות.
בשקט היא חודרת כמו חרב אביונה
צידיה כקוצים לעברו אותם שלפה,
שקטה היא תחת ירח, משתלבת בדממה
לתוכו מטפטפת את רעל פרחי גנה.