אני עומד ומולי סולם,
סולם ההצלחה - כך הוא מוכר לכולם.
משליך מבט מעל ראשי,
הסולם הזה הוא אינסופי.

אני אוחז בשלבים, מתחיל לעלות
שלב אחר שלב - מבלי לטעות.
הטיפוס נותן כח ותחושת ביטחון -
הרגשה שאני שווה המון.

עשרת אלפים רגל מעל האדמה
והסוף כלל לא נראה.
לפתע מטוס עובר על פניי
ואני עוקב אחריו בעניי,
ממש לכמה שניות
ובינתיים ממשיך לעלות.

מבלי משים לב מפספס שלב, מאבד אחיזה
ומשם מתחילה נפילה.
ניתך אל הקרקע בעצמה חזקה,
רבים הפצעים והכאב נורא.

אני קם, מנער את הכאב מעליי
הסולם נעלם, אך ישנם מדרגות.
משפיל לרגע מבט ונדהם לגלות -
מתחתי המון סולמות!

בחיוך רחב מתיישב וחושב
"להישאר? לרדת? או לעלות?"