אבכה אבכה, כגשם הזולף, בלילות, בקרירות.
אבכה אני, בגללך - אהובתי!
בלילות סורר אני, עקב בכייתי!
הנמצאת היא בכל עבר, ותרה כעפר!
משוטט לי בתומי, בשמיים הכהים.
עיני כעורות לגמרי, ממש מעורפל מסתובב...
לפי ליבי הולך אני, לפי ליבי, מובל אני.
מובל אני, מאהבת ליבך, מובל אני, לעברך.
מחכה את לי, שמה אהובתי, נמצא אני כאן, כעור בפני.
אך לא יעצרוני הדבר, כי לא ראות צריך אני.
על-ידי ליבי מובל אני, ולא צריך אני, עוד שביל לדרכי...
לא אל נא תלכי, לא אהובתי!
חכי לי, אגיע! עוד תראי!
לא צריך שום ראיה, אף רעיי לא ימנע!
כי כעיוור הולך אני, הולך דרך, ליבי הפועם.
ואת שם מתרחקת, אט-אט הולכת.
למה הולכת את, אהובתי?
למה הולכת, השארי עימי.
אגיע לבסוף, אז אל נא תבכי!
אגיע אליך, אגיע, אהובתי.
רחוקה את ממני, כבר כעור השביל, ליבי לא רואה!
כעור הוא, ממרחקך המטעה!
אך אמצאך אהובתי, אמצאך לבסוף,
המתיני לי, המתיני אהובתי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.