אבל מה זה יבצוץ החגבים שאלתי אותו?
הוא עשה מין פרצוף כזה, לרגע קטן חשבתי שהוא לא יודע...
אולי הוא רק ממציא.
אבל אז באחת הבעת פניו השתנתה והוא עטה פרצוף רציני לגמרי,
"אתה באמת לא יודע? זה פשוט לא להאמין! טוב נו, אני אגיד לך -
אבל רק כדי שאנשים לא יצחקו עליך".
שתקתי.
"יבצוץ החגבים זאת מין חיה כזאת קטנה, ממ... קצת כמו יתוש, אבל
אם היא עוקצת אותך אתה הופך לכושי!"
ככה בעצם נולדו כל הכושים בעולם.
הייתי המום, "באמת?" שאלתי בקושי מצליח לדבר - כולי התרגשות על
התגלית המרעישה שהרגע גיליתי.
"בטח!" ענה ביהירות.
זה מסביר די הרבה חשבתי לעצמי.
"וזה לא מדבק העסק הזה?" שאלתי בסקרנות.
"לא לא מה פתאום, אתה אפילו יכול להתנשק עם כושית ולא יקרה לך
כלום."
למרות שלא ממש רציתי להתנשק עם כושית, היה משהו מאוד מרגיע
במחשבה.
חשבתי לעצמי, על כמה נחמד לי לשבת ככה עם חברים וסתם לדבר.
רוני לגם באיטיות מהבירה שלו, יגאל ישב בצד ושתק.
אני לא בטוח אם היה לו משהו לומר בנושא והוא שקל אותו או שפשוט
מחשבותיו נדדו אותו זמן.
באותו רגע הוא כנראה הבחין במבט ששלחתי אליו והרגיש אי נוחות
קלה כי הוא הרים את כוס האספרסו שלו מהשולחן ללגימה.
תמיד אספרסו, אף פעם לא קפה רגיל או סתם בירה.
הוא חשב שבירה זאת אמירה, איזשהו סוג של כניעה למוסכמה חברתית
שאין לה שום סיבה.
כשהיינו גוררים אותו מעט בלשון הוא היה שולף את כל הדוקטרינה
שלו בנושא כניעות להתניה חברתית.
זה לא טעים, זה לא בריא וזה יקר אפשר באותה מידה בדיוק לשתות
פטל - ההבדל היחיד הוא בנורמות החברתיות שעוטפות את זה.
זכותו, מילא - זאת מדינה דמוקרטית.
אני לא בטוח מה בדיוק רוני אמר באותו רגע בגלל המחשבות שחלפו
לי בראש, לפעמים אני חושב שאת רוב מה שנאמר לי בחיי פיספסתי
בגלל מחשבות.
אבל כשחושבים על זה - אני חושב שאני מעדיף להקשיב לשטויות
שהמוח שלי פולט מאשר לשטויות של אחרים.
לא שאני חושב שרוני אמר שטויות - בכל זאת רוני היה דוקטורנט
לכימיה של מיקרו-אלקטרוסטטיים.
אני לא באמת יודע מה השם הזה אומר, אבל תמיד האמנתי שאם מוסד
שמורכב מאנשים מכובדים נתן לו כזה תואר ארוך - הוא בטח חכם
נורא ומבין נורא בדברים.

יגאל, זה היה יגאל שדיבר עכשיו -
"אתה תגיד לו שאני צודק!"
פנה אלי עכשיו כולו כועס.
לא היה לי שמץ של מושג במה רצו שאני אכריע, אבל די החמיא לי
ששניהם חשבו שדעתי בנושא המדובר היא הקובעת. הבטתי בשניהם במבט
חושב... האמת שרוב מה שחשבתי היה איך לגרום למבט שלי להיראות
הכי חכם שאני רק יכול אבל לזכותי ייאמר שגם קצת חשבתי על מה
ששאלו אותי, או יותר נכון, על כך שאין לי מושג מה שאלו אותי.
אני מניח שיכולתי לשאול פשוט, אבל אז הם היו מרגישים שאני
מזלזל בהם ולא מקשיב... נו מילא, מה זה בכלל משנה מי צודק ומי
אומר מה הרי כולנו טועים וכולנו מדברים שטויות.
"אני דוקא חושב שיגאל צודק" אמרתי בקול הכי מחושב שהצלחתי
להוציא.
הרוחות בחדר חזרו לסעור, זה די בלט שיגאל היה מאוד מרוצה מעצמו
ואילו רוני היה מעט זעוף יותר.

"ספר לי עוד על יבצוץ החגבים".
קטעתי את הריב בעיצומו - שואל את רוני תוך כדי שאני לוגם
מהבירה שלי בנוחות.
אה, מחקר חדש שאני עובד עליו קצת קשור לתחום... רוני התחיל
לומר.
חייכתי לעצמי.
מנסיון, הקשר בין נושאי המחקר של רוני לנושאים עליהם הוא הסביר
בלהט היה קלוש יותר מהקשר בין הרגלי הרביה של הזבוב הבורמזי
לפיזיקה גרעינית, אבל עדיין תמיד היה נורא מעניין להקשיב לו,
והעיקר שכולם עכשיו היו מרוצים מעצמם.