רצינו לספוד לך כרמל, אבל הנייר בלע את הדיו, כי לא יכול לשאת
את המילים. קהו עינינו וגרוננו נחנק ולשוננו יבשה, וידינו
אזלו, וכל חכמתנו נידפת ברוח. כי איך נראה ומה נאמר, מה נכתוב
ומה נעשה, איך נדע ולמה נבין, שהיית לנו קרוב וחבר ויפה וטוב
וידיד ואהוב ורע נאמן, ותמיד מחייך אמיץ וצנוע, הכי טוב והכי
יקר, ושמך כרמל. ואנחנו כאן ואתה לא. ובמקום שעמדת חלפה ציפור
ונשבה רוח וזרחה שמש וכל המילים כלו ושבו לגוף, והגוף הלך
לאדמה והנשמה עלתה לשמיים. מעגל תם ונשלם ואנחנו קרעים קרעים.
כי הזמן לא נכון והשעה לא יפה. ואיש לא שאל ולא ביקש רשות,
ופתאום אנחנו מביאים אותך למנוחה אחרונה ולא נותר לנו אלא לבקש
משפיותינו סליחה. ולאמר לך רק, שלום.
נכתב ע"י קרוב משפחה לקרוב משפחה.
כרמל 2002 - 1969 |
