נפגשנו במסיבת יומולדת של סיוון. 'תכירי, זה תום'. חייכנו אחד
לשני, כל אחד עם המשקה לכיוון אחר.
אז כהרגלי, הלכתי לחבר'ה עם הגיטרה. יוני ניגן ואני שרתי מול
השאר את השירים הטחונים שהוא ידע לנגן... היהודים... הביטלס...

אחר כך הם הדליקו נרגילה. תמיד הייתי נגד, אבל בגלל שרציתי קצת
לנסות דברים חדשים, ולא הצלחתי למצוא שום סיבה למה לא,
הצטרפתי. היה סבבה.
אחר כך התחלנו לדבר. התחלת עם כל הנגיעות הקטנות האלה, אלה
שבדרך כלל מעבירים כאילו לא היו. זה דווקא היה לי נעים.
כל כך הרבה זמן שלא נתנו לי את ההרגשה הטובה הזאת. תמיד אני
החברה של כולם, כולם בזוגות ורק אני לבד, הצינית המצחיקה. אף
אחד לא טורח לשים לב שיש משהו מתחת.
אבל איתך זה היה שונה. כבר מהמבט הראשון שלך ידעתי שיש משהו.
הלכנו לחדר של סיוון לשמוע קצת מוזיקה טובה, להתרחק מהרעש.
פתחתי ת'טלוויזיה ב-MTV. לא זיהיתי את הזמרת, אבל הקצב היה
טוב, אז השארתי.
כבר היית קצת מסטול אני חושבת, קמת ואמר 'זהו, עכשיו רוקדים'.
אז התחלנו לנוע ככה, ואפילו שהיית מסטול, הצלחת להחזיק אותי
בכוח דיי מרשים. ליטפת לי את השער, ומהר מאוד גלשה לכיוון הגב.

חייכתי, היה לי נעים. משכת אותי למיטה והתחלנו להתמזמז. אמרת
שיש לי ריח טוב. אמרתי לך שאין לי כוח, שאני לא רוצה, ניסיתי
להתחמק, אבל ככל שהתנגדתי אתה התלהטת יותר ויותר.
אמרתי לך שתעזוב אותי, דחפתי אותך, קמתי והלכתי לדלת, אבל אתה
קפצת מהר ונעלת אותה. 'מה יש, לא רוצה לעשות קצת כיף?' אמרתי
לך שלא, שתעזוב אותי, שאני לא מכירה אותך בכלל, אבל אותך זה לא
עניין, אתה רצית את שלך.
אז אמרת שאני נראית בוגרת. ואמרתי שלא בא לי, "יבוא לך, יבוא
לך." בדרך כלל בסרט בורקס אנשים צחקו פה. ואני? אני התחלתי
לצרוח. בעטתי, שרטתי, התחננתי, בכיתי, אבל אתה לא הפסקת, והם
לא שמעו.

כשסיימת את שלך, אני הייתי מזיעה כולי, השיער מבולגן, אדומה.
הרגשתי כמו זונה.
תמיד אמרתי שלי זה לא יקרה, זה רק בסרטים.
אתה הסתובבת לצד שני, קמת, כיפתרת את הג'ינס ויצאת בלי להגיד
כלום, ואני עד היום אצל פסיכולוג, מנסה להבין מה כ"כ לא בסדר
איתי, למה דווקא אני.
הוא אמר לי שכדאי לי לכתוב לך מכתב, להגיד מה אני מרגישה.
תום קראו לך, כן? תמים אתה לא.
אז רק רציתי להגיד, אני שונאת אותך.

אל תדאגו, זה לא מציאות. לא אנסו אותי, ואני לא מכירה שום תום.