לליב סיון / שיר גלוי לגנרל |
אני חייבת להודות,
שגורם לי לרצות להסתובב ברחובות
יותר מאשר לחזור הביתה.
ועכשיו, בדרך חזרה
אני הולכת לאיבוד
על אבני הכביש העתיקות
ההיסטוריה מדברת אלי.
לפעמים אני נהנית לדמיין אותנו,
איש אצולה הדור ואני
הפילגש (לעולם לא אשתך)
לא יודעת למה
קוראים לה עיר האורות,
לעיר שלך,
יש בה כל כך הרבה דברים אפלים
הרי אי אפשר לחיות
רק על
יין
גבינה
ושנסונים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|