עייני מהופנטות מהטיפות החובטות את חלוני
כה מקנא אני בהם כה הייתי רוצה להיות כמותם
כמו טיפה לעשר שניות חופשייה
ללטף פניהם של האנשים ולנשק שפתותי אוהבים
לגרות מוחות של אמנים ולחיות לעד בתוך ציורים
להרוות את צימאון פרח בודד ולשמח ילד צוחק
להחיות קרקע יבשה וליפול לאדמה ולהכות שורש בלבה
להיעלם לעד ובצליל האחרון ארדים, נערה בודדה
לקול מותי על הרעף ליד חלונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.