כשאי אפשר לעצור את הרגש
כשהכל מסביב חונק
כשהגעגועים גוברים משנייה לשנייה
וכשלילות קרים נופלים על פניי
"עולה מולי דמותך"
דמות נאה וקסומה שלא פגשתי מימיי.
ואז - באותו הרגע -
מציף אותי גל של רגשות ותהיות - האם זו מציאות?! האין זה
חלום?!

כשמסביב שחור ואין מוצא
כשערפל יורד וגורם לחשיכה
כשהדרך מטושטשת ואין מי שידריך
"עולה מולי דמותך"
דמות אשר מנחה אותי, מדריכה אותי כיצד לפלס לי דרך בתוך
החשיכה.
ואז - באותו הרגע -
מובנת האמרה: "תמיד יש אור בקצה המנהרה"

כשהרים יוצרים קירות ענקיים סביב האדמה
כשהיערות מטילים צללים גבוהים ברקיע
כשהאוקיינוסים ממלאים את הארץ בהד
והפרחים צובעים את השדות ביופי
"עולה מולי דמותך"
דמות אשר גורמת לי להרגיש ברת מזל.
ואז - באותו הרגע -
מבינה אני שבכל העולם העצום הזה זכיתי למצוא מישהו לאהוב.

ליל עלטה...
כשהגלים מכים בסלע וקור חודר לעצמותיי
כשנושאת אני ראשי למעלה בתקווה למצוא כוכב
דמעות געגוע נופלות בחשיכה
ואור זעיר מבליח
"עולה מולי דמותך"
דמות אשר מכניסה אור, ולו הזעיר ביותר, אל תוך עיניי
ואז - באותו הרגע -
נושאת אני תפילה לבוראי:
שישמור על היקר לי ושיחזיר אותו אל זרועותיי במהרה.

אהוב יקר!
כשהזמן עובר ברצף
אי אפשר להאט את הקצב
ובמבט לאחור
אשוב ואזכור
את כל אותם הרגעים שהסבת לי "אור".
אך יש תמיד לזכור -
"לבנות ולעצב את העיקר
למצוא אושר בכל דבר".