פסנתר מתנגן לאור נרות
נתפס בלב הפרוט.
מנעים מרגש ומזרים תווים
סול מי וסי במול.
היד מדלגת בחינניות
בין הפסים-לבן שחור בעדינות.
מתבוללת ומסלסלת בדפנות הלב,
שמתעלף בכל- סול ומול.
כך מתנגנת לה המנגינה,
עם חיים שבאים וזורמים בנחלים
בתקווה כבועה קטנה,
חתומה בפעימה.
סופה ורוח בדרך של אורח רוח,
רוב הזמן עם כפות רגלים בקרקע.
צועדת בטון ובסול שבמזמור
חצי מהזמן לא נחשבת, רוב הזמן מתחשבת.
אז לא שמה לב לזמן, רוב הזמן
לא מבינה ולא משנה כל הזמן עם אמונה.
סיגלית |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.