[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מושי ירושלמי
/
נקודות מכריעות

הם הלכו על החוף בצל השכינה,
פסעו לדרום - הוא היה מימינה.
זו היתה נקודה מכריעה:
השמש החלה לחדור, הרקיע נתמלא שחור
והנה בא הצעד - אותו כולם חזו.
אלוהים וכל חברי הלשכה - פתחו מסך וחיכו.
והצעד לא אכזב וגם הבריאה תרמה את חלקה
הוא דרך על מדוזה והיא ניחמה.
אך הכאב פשט ולרגע היה צורך לבעוט (חשוב לומר - הוא בדרך כלל
לא נותן מכות)
ורצה הגורל (או העכבר של אלוהים), ובעט האומלל (דווקא בפניה
המנחמים).

מובן שהיה מעט כעס באוויר, בכל זאת, הכאב, היה חריף מהסביר.
אך שתי סליחות, ועוד דקות של צליעות (ולחיים מנופחות)
הביאו את השניים לחדר המיטות:
הוא מימין והיא משמאל, שוכבים בחושך מעכלים את העול.
הוא עמד באוויר, כאילו משום מקום -
הוא גרם לה להבין, שזה לא, זה לא רק היום.
הוא גרם לו להבין שהמכה לא היתה סתמית, היתה בה, היתה בה
תכלית.
והרי נקודה מכריעה - פרידה.

הם הלכו על החוף בצל השכינה,
פסעו לדרום - הוא היה משמאלה.
זו היתה נקודה מכריעה:
השמש החלה לחדור, הרקיע נתמלא שחור
והנה בא הצעד - אותו כולם חזו.
אלוהים וכל חברי הלשכה - פתחו מסך וחיכו.
והצעד לא אכזב וגם הבריאה תרמה את חלקה
היא דרכה על מדוזה והוא ניחמה.
אך הכאב פשט ולרגע היה צורך לצעוק (חשוב לומר- היא בדרך כלל לא
מהצועקות)
ורצה הגורל (או המאהב של הבחורה) - ובאופן טבעי ניגש והושיט
עזרה.

מובן שהיתה מעט תשוקה באוויר, בכל זאת, המצב, היה מעורר
מהסביר.
אך שתי נשיקות, תודה לצלע השלישית- ולהתראות,
הביאו את השניים לחדר המיטות:
הוא מימין והיא משמאל, שוכבים בחושך מעכלים את העול.
הוא עמד באוויר, כאילו משום מקום -
הוא גרם לה להבין, שהיום היתה הפגישה האחרונה, הוא גרם לה
להבין - שהיא מחזיקה באהבה.
הוא גרם לו להבין שהזר שכב במיטתו, הוא הריח, הוא הריח אותו.
הוא הבין מעט דברים על תשומת לב, הוא הבין שיש גוף שאינו נפרד
מהאיבר הדואב.
והרי נקודה מכריעה - אהבה.

אבל לא כזו יומיומית, כזו עם אינסוף נקודות מכריעות (ואוי, הן
גומרות):
כמו הולכים על הים ונמנעים מנחשי הגלים, העוברים ושבים, על
החולות היבשים: כמעט ונוגעים, אך נסוגים, וממשיכים ורצים
(וברור שבסוף נרטבים)
כמו מביטים אל האש ומנסים לשחק - זה לא כואב, מתחילים לפקפק.
מכניסים ומוציאים ידיים מקירבה, והיא - מצדה, מרעידה את הלהבה.
מרימה ויורדת, מתנענעת ומושכת (וברור - בסוף היא שורפת).
כמו שני מתבגרים - שמתקרבים ומתרחקים, בללבות רועדים. עוצמים
עיניים וחושפים שיניים,
מתקרבים ומנסים, למצוא רגע מתאים (וברור שבסוף מתחברים).



מספר אחד נכון. בדיוק באותו יום לפתוח עיתון.
להסתכל ימינה, להתחסן מאנגינה.
לעמוד משמאל או מימין, להוריד את הראש ברגע המתאים.
בקרבות. ביריות, בתאונות דרכים ובשלל מיני נסיבות. הרגעים
המכריעים ברורים.
אבל לנו, האנשים שסביבך - משמאל ומימין, לפניך ברכב (באף
מחטטים).
הרגעים האלה רבים - ולא נגמרים.

אז תודה על הבחירה,
ותודה על השמירה.
על היותי מקליד בשתי ידיים, ושפוי - לפחות לעת ערביים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
@








יאשה מגיש
שטרודל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/11/05 15:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מושי ירושלמי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה