אז לא דיברנו כבר שבועיים. אפילו לא ציוץ של SMS. לא ממנה ולא
ממני.

בטח מחר יתחילו לי קוצים באצבעות, אבל בינתיים זה נסבל.

ביום שבת אנחנו מוזמנים לארוחת ערב אצלה בבית, עם עוד הרבה
חברים, ואני ובעלי אמורים לבוא לעזור לה להכין את האוכל.
שלושתנו אצלה בדירה אחר צהריים שלם.

אז היום בעבודה נזכרתי פתאום שיש לה כמה חולצות שאני כבר הרבה
זמן מתה למדוד ושגם היא אמרה שהן בטח יראו עלי מצויין. מפה לשם
גלשתי לאיטי לתוך פנטזיה מפורטת על יום שבת אחר הצהריים.

אנחנו מכינים אוכל במטבח - בעלי, אני והיא, ואני אומרת לה שאני
רוצה למדוד את החולצות שדיברנו עליהן. היא לוקחת אותי לחדר
השינה ומוציאה את החולצות. נשארת לראות אותי מודדת בזמן שבעלי
עסוק עם האוכל, שני מטר מאיתנו.

היא בוחנת אותי במבט חצוף. יודעת שאני לא יכולה לעשות כלום.
שאני לא אעז - ושגם לא אגיד מילה.
את אחת החולצות אפשר לפתוח אם מושכים בבת אחת - בלי שהכפתורים
יקרעו, מין טריק כזה, ובפנטזיה היא כמובן קורעת ממני את החולצה
הזאת בבת אחת. משאירה אותי עם חולצה פתוחה, חזיה, ופטמות
זקורות מאד.

אני נושכת שפתיים, מצביעה על אחת הפטמות שלי ואומרת לה בשקט
וברצינות מדומה, "תראי מה עשית..."

היא מרימה אצבע ונוגעת בפיטמה. נועצת בי את המבט שלה, החודר,
חצי מחוייכת. מבסוטה.
אני אוחזת את אצבעותיה ומצמידה אותן אלי עוד יותר.

וככה אנחנו עומדות בחדר השינה.

אני מודדת חולצות.

והיא מודדת את הפיטמות שלי.

בפעם הראשונה.

זה בסדר.

יותר מאוחר, כשהאורחים יגיעו הכל כבר יהיה כרגיל.