New Stage - Go To Main Page

דאפי תימי
/
אחרי הכל

אני יודעת, אבא שלי לא תמיד נתן לי תשומת לב.
אני גם מבינה אותו: אמא שלי היתה חולה והיו, חוץ ממני, עוד שני
ילדים קטנים בבית.
אני יודעת, אמא שלי לא תמיד נתנה לי את מלוא תשומת הלב.
אני גם מבינה אותה: היא היתה חולה, לא היה לה כוח והיו עוד שני
ילדים קטנים ממני בבית שצריך לדאוג להם.
אז סבא וסבתא באו לעזור.
טוב.
אני יודעת, זה שהזכרונות שלי מלפני גיל שתים עשרה מקוטעים
וחסרי תחושת רגש לא אומר שלא הרגשתי.
אולי הדחקתי.
לא הרבה פעמים הרגשתי שאוהבים אותי. אבא שלי ניסה להראות לי את
זה בכך שנתן לי כסף. אבל חיבוקים?
התרגלתי לדחייה. דחו אותי שוב ושוב, כבר התחלתי לגרום לזה.
אני יודעת, הגיטרה עוזרת לי לפרוק הרבה כאב, אבל האם זה
מספיק?
אני יודעת, הדיכאון תמיד יחזור, אני צריכה ללמוד להתגבר עליו.
האם יש לי כוח?

היום, היום כל זה כבר לא אכפת לי.
היום אתם עומדים מול הקבר הפתוח, עוד לא מעכלים.
היום אתם חושבים שאני פחדנית, פחדתי מהחיים.
או שאני אמיצה, העזתי לעשות מה שפחדתי ממנו כל כך.
היום אני כבר לא איתכם, נטשתי אתכם.
היום אני במקום טוב יותר.
אחרי הכל, כולנו נגיע לשם בסוף.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/2/06 7:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דאפי תימי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה