תמיד היא אומרת ש"כשאוהבים באמת, אי אפשר לאהוב שניים".
אני אף פעם לא מביעה דעה בנושא הזה. אני חושבת שהיא טועה.
היא נשואה לנועם כבר שמונה שנים. נשואה באושר, כפי שהיא
אומרת.
אני לא נשואה וגם לא מחפשת, אבל יש לי חבר. לא באמת חבר. פשוט
הוא מספק לי את הצרכים. שני אומרת שזה לא טוב, כי ככה אני לא
יכולה לאהוב מישהו באמת כי כבר נקשרתי למור. מה מור קשור לאהבת
אמת? הוא רק מספק לי את הצרכים, אני מספקת לו את הצרכים. אבל
שני אומרת שזה לא טוב. מה אכפת לי מה שני אומרת? אני שונאת
שהיא אומרת שאי אפשר לאהוב שני אנשים. והיא תמיד בטוחה שהיא
צודקת. היא כזאת סתומה לפעמים. נועם ושני חיים בעושר ואושר
ויושר וכושר וכל הדברים שאי פעם כתבו על ברכה של יום הולדת ובת
מצווה ובר מצווה וגיוסים. תמיד היא מציינת בפני כמה שהוא מדהים
וכמה שהוא נהדר וכמה ש"לעולם לא תוכל לאהוב מישהו אחר".
יום אחד נועם נסע על האופנוע שלו בצומת הראשית. תמיד שני אמרה
שזה יגמר לא טוב עם האופנוע הזה שלו, אבל היא כל כך סמכה עליו
שאיפשרה לו להחזיק בבעלותו את האופנוע היקר מפז. בקיצור, דרסה
אותו משאית. וכשאני אומרת דרסה, אני מתכוונת דרסה לגמרי,
השאירה אותו ואת האופנוע שלו מרוחים על הרצפה כמו חמאה על
טוסט. אז שני נורא התבאסה, ומזה לא היה לי אכפת. כולה בנאדם.
זה לא שהיא אהבה אותו באמת, אני חושבת שהיא בכלל בגדה בו. נראה
לי שהיא פשוט רצתה להיות אחת כזאת מושלמת, "החלום האמריקאי",
זאתי עם הבעל החמוד והילדים המתוקים והמנומסים. היא הייתה
בחודש השני באותה תקופה. המטומטמת עשתה הפלה, היא הרגשה את
העובר שבתוכה כי נועם מת. בגלל שנועם מת היא רצחה עובר. איזה
אישה סתומה היא, אני אומרת לכם. עברו חודשיים ושני לא זזה
מהמיטה. היא לא יצאה מהמיטה במשך חודשיים. והיא היתה מכורה
לעבודה שלה, הרי זה חלק מהחלום האמריקאי כשעוד אין ילדים. לפני
שנועם נהרג, היא היתה קמה כל בוקר, מכינה ארוחה נפלאה, לובשת
חליפה לבנה, לוקחת את המזוודונת שלה וצועדת בחן לא יתואר לעבר
הבניין הכי גבוה בעיר. היא היתה עיתונאית מאוד חשובה. היא לא
כתבה אפילו כתבה אחת בחודשיים ההם, אז העיתון היה חייב לפטר
אותה. זה לא ממש הפריע לה כלכלית, נועם השאיר אחריו כסף רב, רק
למקרה שאיזה חולה איידס או מחלה סופנית חדשה יצטרך תרומות.
נועם היה מסוג האנשים שפשוט היה חייב להקדיש את כל חייו לאנשים
אחרים, כולל שני כמובן. אז בכל מקרה, אחרי חודשיים ששני שכבה
במיטה ועשתה קולות של ארנבת מסכנה, החלטתי שנמאס לי. גררתי
אותה מהמיטה והכרחתי אותה לאבק קצת את הבית, הוא היה ממש
מטונף. אחרי ששני ניקתה קצת היא הרגישה יותר טוב עם עצמה. היא
גמרה כמה בקבוקים של בירה אבל זה לא הפריע לי במיוחד, אני
דווקא נהניתי לשתות את מה שהיא השאירה במזווה. שתינו היינו
שיכורות נורא אחרי שסיימנו גם את הוודקה שהייתה לה, ושתינו גם
עוד כמה דברים שאני לא יודעת מה הם, בזמן שניסיתי לקרוא את
התוויות כבר הייתי מטושטשת לגמרי. כשהתעוררתי בבוקר למחרת עם
כאב ראש כל כך רציני שחשבתי שתקעו לי בו גרזן, ראיתי שאני בכלל
לא בבית של שני. הייתי ברחוב ושני לא היתה לידי. קמתי והסתכלתי
סביב. זיהיתי שאני בשכונה של שני, אז הלכתי כמה מטרים והגעתי
לבית שלה. מצאתי אותה במיטה עם איזה גבר שאני לא מכירה ואני
עדיין בספק אם היא ידעה את שמו. הפלתי אותו מהמיטה  והכרחתי
אותו לעוף משם, אני לא יודעת מאיפה הוא הביא את החוצפה לנצל
ככה אישה תמימה ושיכורה אשר לא מודעת למעשיה. הערתי אותה.
מסכנה, היא לא הייתה רגילה לכאב ראש המטורף ההוא למרות
המיגרנות שתקפו אותה מאז שנועם נדרס. היא יצאה אז מהמיטה ונפלה
על הרצפה, על הרגליים שלי, והתחילה לבכות. "איך יכולתי..." היא
בכתה, "...והוא מסתכל עליי עכשיו..." לא הבנתי כלום ממה שהיא
אומרת מרוב שהיא בכתה. הושבתי אותה בזהירות יתרה על המיטה
ואמרתי שהכל יהיה בסדר. היא נרגעה קצת. "הוא יודע שאני עשיתי
את זה... מה את חושבת, שהוא לא מסתכל עליי מלמעלה? שהוא לא
בודק כל צעד שאני עושה? הוא יודע שאי אפשר לאהוב שני אנשים
ביחד!!! הוא מפחד שאני אוהב מישהו אחר ואפסיק לאהוב אותו...
אבל הוא לא מבין שאני אף פעם לא אפסיק לאהוב אותו לא משנה
מה... את מבינה מה שאני אומרת לך? את מבינה?" אז אמרתי שאני
מבינה אבל לא הבנתי כלום ממה שהיא אמרה, פשוט ניחשתי שהיא
מדברת על נועם, זכרונו לברכה. היא לא סתמה את הפה שלה לשניה.
"אני ממש מתגעגעת אליו אני יודעת שהוא שומע אותי עכשיו... נועם
תקשיב לי אני לא הייתי מודעת למעשיי אתה מכיר אותי אתה יודע מה
האמונה שלי, האמונה שאי אפשר לאהוב יותר מבן אדם אחד... ואני
אוהבת אותך... חושבת עליך כל יום כל היום!!" היא ממש מטורפת,
אמרתי לעצמי וירדתי למטה בזמן שהיא דיברה עם נועם הזה שלה.
עברו מאז שבועיים בערך, היא שוב במיטה. היום כשקמתי בבוקר ישר
הלכתי אליה הביתה, היא גרה עשרים דקות הליכה וחשבתי שלא יזיק
לי קצת להתמתח על הבוקר. הגעתי אליה הביתה בלי בעיה. היה יום
יפה, החלטתי שאני אנסה לגרום לה לשבת איתי בחוץ על איזה כוס
קפה חביבה. נכנסתי אליה הביתה, הוא היה פתוח כמו תמיד, ומצאתי
אותה במיטה עם איזה גבר. בעצם, זה היה אותו גבר מאותו הלילה
שבו השתכרנו לגמרי. הערתי אותה, הפעם בלי להפעיל אותו מהמיטה.
"מה לעזאזל את עושה עם הגבר הזה במיטה?" שאלתי בנוקשות של אמא
שתפסה את בתה במיטה עם איזה נער. "אני... אני חושבת שאני אוהבת
אותו", היא אמרה כמו ילדה בת חמש. עכשיו בוא נראה אותה אומרת
שאי אפשר לאהוב שני אנשים באותו זמן.