אם תקשיב
לדברים שלא אמרתי,
ומקווה שלא אגיד,
אם תכרה אוזניך לשמוע
נשימות חסרות אוויר,
תשמע אותי מספרת לך
סיפור קצר, לא נובלה, לא רומן,
פסקה.
אנגן אליך הבהובים
על מלאכת פיתוי זעירה- זהירה,
תשמע על נגיעות ללא תכלית
עם מטרה.
תחייך למראה התמימות לכאורה
ואז תנתק את הקו. שקט.
והכל יהיה בדיוק רב ומיניאטורי
חזרה מושלמת על תסריט נזכר,
בו אני היא שהקשיבה
לדפיקות לב שנסעו באוטוסטרדה
ולכן דרסו את נשימותי שלי
בו השפתיים שלי לא סיפרו
דבר, כי אם הרגישו וטעמו הכל
בו אושר ודכאון וגינה פסטוראלית
נמוגו לסערת
רחובות ראשיים ואוטובוסים
ומיזוג שלא קירר אותי אפילו קצת. |
