רעיון-טוב התעורר לילה אחד, ולא הצליח להירדם חזרה. להפתעתו
הוא שמע דפיקות בדלת. זאת היתה החלטה. הוא חיכה לה המון זמן
וכבר חשב שלא תבוא אף פעם. עכשיו שכבר הייתה שם הם ישבו נרגשים
ודברו עד הבוקר. מסקנה, שהגיעה עם הפיצה שהזמינו שעה וחצי קודם
לכן, אמרה להם שהם בחיים לא יצליחו להרים פרויקט כזה לבד. אז
החלטה הביאה את החברה שלה נחישות. נחישות היא מסוג החברות
שכשצריך אותן, הן שם. נחישות הביאה איתה את עבודה-קשה, אחת
שמבינה ענין ולא שואלת הרבה שאלות. אחרי זמן מה הם גילו שבלי
יצירתיות ואופטימיות-זהירה שום דבר לא יזוז. אז הם שלחו את
תזרים-מזומנים להודו, והוא מצא אותן הפוכות לגמרי בדרום. אחרי
שכנועים ארוכים הוא העלה אותן על טיסה לארץ. לקח עוד כמה
ויכוחים עד שהן נרתמו למשימה, וסוף סוף כבר היה אפשר להגיד
שמשהו זז, אולי אפילו הולך. תזמון היה מגיע פעם בחודש לבדוק
איך מתקדם. תזמון הוא טיפוס שתקן כך שלהוציא ממנו הרבה אי
אפשר, "כשיגיע הזמן אני אודיע לכם" היה אומר כששאלו. מי שעוד
היה מבקר מדי פעם היו  תקלה והחבר שלה רוח-נכאים. הוא טיפוס
חשוך שנגרר אחריה לכל מקום. אחרי שהם היו הולכים, אפילו
אופטימיות-זהירה היתה מפסיקה לרגע לחייך. כשכבר כמעט הכל היה
גמור חוש-עסקי הגיע לבקר ותפס את קצוות-לא-סגורים יורד על כל
האלכוהול שהיה במחסן. אחריות קראה לפיניש שהסביר לו שאם הוא לא
לוקח את עצמו ונעלם, תהיה לשניהם בעיה קשה.  קצוות-לא-סגורים
הבין, ואף אחד לא ראה אותו יותר מאז. יום אחד תזמון הגיע ומצא
את כולם יושבים על הרצפה ומעשנים. זה היה  פיניש שהזמין אותו
לבוא לראות איך מתקדם והוא חייך בפעם הראשונה ולא אמר כלום.
הוא היה מסוג הטיפוסים שלא אוהבים להגיד דברים שכולם כבר ממילא
יודעים.  תשישות סיפרה בדיחות עיפות לכולם כשפתאום נכנסה
התרגשות ואמרה שהיא ויוזמה סיפרו לכל מי שצריך לדעת, ותוך כדי
כך שהיא מדברת פתחה את בקבוק השמפניה שהחזיקה ביד. עתיד ישב
בחוץ, והקשיב לקולות השמחה, עוד יהיה לו מה להגיד, אבל לא
עכשיו.