יעל מכסה את עצמה בסדין המלוכלך. היא מסתכלת לשניה על גופה
המשתפך מתחתיה, אבל היא לא מסוגלת להמשיך להביט בו.  תחושה כזו
יש רק ברגעים אחרי שהתרגלת לגוף שלך ללא בגדים. שהשומן מתחיל
להכביד והקור מסמיר שערות, שההסתכלות העצמית מותירה ריקנות
מוחלטת. השיער שלה מבולגן לחלוטין, העיניים שלה נסגרות מעצמן,
והיא כל כולה היא אחרי שהיתה כל כולה אחרת לשלושים דקות שלמות.
רגע אחד מפחיד של צלילות נפש.
יכולתי במקום לספר עליה להתחיל מלתאר את החדר. את הגודל שלו,
שלא גדול במיוחד, את הצבע שלו הלבן, הריקני ביותר או לפחות את
הריח הטחוב המיימי והחשוב מכל של נוזלי הגוף.
יכולתי לספר לכם סצנה יפה. מרגשת, מרתקת ואף מסובכת למדי שבטוח
חוויתם או שמעתם עליה מליוני פעם בחייכם או לפחות פעם אחת.
הסצנה הידועה הזו היתה מתפתחת למשהו שלא ראוי לצפיה מתחת לגיל
16, ככה לפחות כמות בלתי מבוקרת של מבקרים היתה אומרת. ובסופה
של הסצנה הקשה היינו מתמקדים, מגיעים לכאן ואחרי כל כך הרבה
חוסר הבנה מיעל הזו ושותפה לדיאלוג האילם, היינו נשארים לבד
בחדר איתה, בונים זום אין יפה כזה על הפנים שלה. אם היינו
עושים את זה אפילו לא היה צורך  במונולוג מהסוג סוחף הדמעות,
רק בקירוב של המצלמה לפנים שלה, להבעה הכואבת אך מלאת ההקלה
מעצמה. הייתם מבינים אני מקוה, מרגישים קצת ואולי אומרים איזה
הערה מלאת סימפטיה הדדית עליה או עליו.
אבל כל זה לא משנה.
יעל מתחמקת מלבכות, זה לא ראוי לה להשתמש ברחמים עצמיים, בעיקר
שברור לה שיכלה לעשות יותר אם רצתה. היא רוצה להאמין שהיא כבר
התרגלה לזה ובכל זאת איך אפשר להתרגל לתחושת השבריריות המוגזמת
הזו?
ולמרות שמליוני פעם היום היא עוד תגיד לו ותנסה להכניס לעצמה
לראש שזו בכלל הכל אשמתה,  עדיין זה יהיה ברור כמו כל משפטי
"זה לא אתה זה אני" שזה כלל לא היא אלא אתה.
תנסה ליפות את זה כמה שתרצה, בחור. תגיד לי שכשיש בחורה שמחפשת
בך מחסה אך גם כאב נפשי זה בעייתי, שאחרי הכל כולנו פגומים.
והמשפט האהוב עלי "שבמצבים כאלה אי אפשר לקבוע אשמה". שכנע
אותי בחור, כבר שכנעת אותה. היא בטוחה שהיא רוצה את זה ככה אבל
גם לא רוצה, שהיא המבלבלת, שזה המזוכיזם שלה, אבל יותר מכל היא
רוצה שיהיה לך טוב, לרצות אותך.
מתוקתי אך אמרי לי בסופו של יום עכור משחור, יעלי שלי, לא תרצי
שתוכלי לסמוך על בחורך שלא יפגע בך ולא יחרוט פחדים וכאבים
בליבך?
אל תצדיקי אותו. אל תחבקי אותו לישון כשהוא בוכה על זה שהוא
פגע בך.
כמו שבעל מכה גם אחרי שמתחרט על מעשיו הוא עדיין בעל מכה.
בחור שמסוגל להמשיך שהבחורה שלו אומרת לו די לעולם לא יהיה
יותר מאנס בשבילי.
עמוס קינן אמר פעם שהוא לא מבין איך יש את זכות לאנשים מסוימים
לא להכיר את העולם על פניו המכוערים ביותר, לא לעמוד בשדה קטל
בקור ולהרגיש כל טיפה של חיים נוזלת ממך. כרגע המחשבה היחידה
שלי היא איך הייתי רוצה רק לפעם אחת לגרום לו להרגיש איך שהוא
גורם לה,
בוא והכר את עולמה ולו רק לפעם אחת בנזונה.

הוא יכול אם ירצה
והוא יודע
הוא משתמש בזה
משתמש בי
כל הזמן.