קמתי מוקדם בבוקר כדי להיפגש איתה, ליבי סוער מרגשות. עברתי
מבעד לדלת הגדולה, ודחף עז תקף אותי לחזור למיטה, צמרמורת חלפה
בגופי רק עצם המחשבה על הפגישה העתידה להתרחש.
עבר זמן רב כל כך מאז: שלוש שנים!
שלוש שנים לא ראיתי אותה, שלוש שנים לא דיברתי איתה, שלוש שנים
מאז שעזבה אותי, והגעגועים לאהבה ממשיכים לבהור בליבי, שורפים
את נשמתי, מכאיבים לי לאין שיעור.
לעולם לא אשכח את אותו היום, היום בו עזבה כך פתאום, נעלמה
מבלי להגיד שלום, גורמת לליבי להפסיק לפעום. ואני, מעולם לא
הצלחתי להתגבר אל האגו, ובנתיים, הבנתי שהחיים הם לא לגו.
החיים הם לא משחק, כך הבנתי, ואין לי נצח, זאת כבר ידעתי, לכן
החלטתי שהגיע הזמן, וצעדתי.
חיכיתי נצח לפגישה הקרבה, נצח של אהבה. שלוש שנים חלפו, ולי
נראה שהזמן אז קפא, אך יודע אני כי הגיע השעה. וכעת אני צועד,
בעיר השקט הלבנה, מביט בבתי השיש הלבנים, מחפש את כתובתה.
השמש בהקה בחוזקה על קברה של אמי היקרה, לבי החסיר פעימה
ומעיני זלגה דמעה. נפלתי אל ברכיי, שרירי חלשים, עיניי אדומות,
מבכות על המתים.
לפני שלוש שנים אותי היא נטשה, וכעת אני צועד בעיר השקט הלבנה.
בקרוב אחזור למקום בו אותי היא עזבה, לבית מלא ילדים, לבית
היתומים הנורא...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.