[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מור אורנג'
/
כששחר הפציע

קראו לה הילה, היא הייתה מהילדות הטובות. לומדת, מסתובבת עם
חברות.
עד שיום אחד משהו שינה אותה. זה היה "הוא". הוא למד בשכבה
שמעלינו. קראו לו שחר, היה לו שיער שחור ועיניים חומות.
במבט ראשון, הוא היה ילד לגמרי רגיל, אבל אחרי שהסתכלו עליו -
שוב כבר לא יכלו לנתק את המבט.
כל הבנות הלכו אחריו בהפסקה, והבנים בכלל לא הבינו מה המהומה
הגדולה - "לכל ילד בשכבה יש עיניים חומות ושיער שחור מה מיוחד
בו!?", הם היו נוהגים לומר.
האמת שגם אני לא הבנתי מה כל כך מיוחד בו, אבל היא - היא אהבה
אותו! ברגע שהיא ראתה אותו היא הבינה שהיא תעשה בשבילו הכל,
ה-כ-ל! היינו החברות הכי טובות. עד שהוא בא...
שחר הגיע מירושלים מבית הרוס. הוא גר אצל אבא שלא התייחס אליו,
אמא שלו הייתה בכלא על החזקת סמים, והוא... הוא עצמו "סתם"
עישן סיגריות: "מה הבעיה!?" היה אומר, "כולה סיגריות, איזה
ילדים קטנים!".
אז הילה, שלא רצתה להיות הילדה הקטנה, התחילה לעשן גם היא.
רבנו. לא האמנתי שהיא יכולה. זאת הייתה הילה! החברה הכי טובה!
התלמידה המצטיינת!
הזמנתי אותה לבוא אלי ביום שני בשעה שש. היא אמרה שהיא תבדוק
אם היא יכולה ותחזיר לי תשובה. הילה הישנה לא הייתה מדברת ככה.
לא הייתה מזלזלת בי, בחברה הכי טובה שלה!
ביום שני בביה"ס ראיתי אותה במסדרון מעשנת, ואז הוא בא, שחר
הזה!
"שלום כוסית! באה לפה הרבה?" הוא אמר וצחק.
"לצערי!" היא ענתה.
"את הדבר הכי יפה שראיתי בכלא הזה" התחנף שחר.
היא התקדמה לעברו ונישקה אותו, נשיקה צרפתית. "גם אתה לא רע"
אמרה, והלכה.
שחר הביט בה בפה פעור וחיוך רחב. "היום בסוף השעה השביעית
בואי! אני ב-ט'2" צעק לה.
הסתכלתי אחריה בהלם. מאיפה האופי הזה? איפה הוא התחבא כל השנים
האלה?

אני לא יודעת מה קרה בט'2 אחרי הלימודים אבל בשש היא לא הגיעה.
בדיוק שאיבדתי תקווה שהיא תבוא היא הופיעה בחדר שלי. השעה
הייתה כבר שמונה. "הייתי אצל שחר, אז באתי רק עכשיו. מה רצית?"
היא אמרה. לקחתי נשימה עמוקה כדי לא לצעוק עליה, פיניתי לה
מקום במיטה והתחלתי:
"הילל'וש מה קורה איתך? את כבר לא אותה אחת! והכל בגלל השחר
הזה..." אמרתי, קצת בהיסוס.
"מה שונה בי!? ומה הקשר לשחר?! אני בדיוק אותה אחת, רק
שהתבגרתי! לא נשארתי ילדה קטנה. אולי הגיע הזמן שגם את
תתבגרי!" היא ענתה לי.
זהו! עכשיו היא כבר עברה את הגבול! ניסיתי להיות נחמדה אבל זה
לא הולך: "סליחה?! מילא אם היית קצת פחות חרשנית, אבל עכשיו את
מעשנת! מבריזה לי בגללו! לי!- לחברת הילדות שלך!" צעקתי עליה.
"צודקת!" היא אמרה והמשיכה "חברת ילדות - אבל הילדות עברה
מזמן..." היא רצתה להמשיך לדבר אבל השתקתי אותה. "את יודעת מה?
כשהוא יכריח אותך לשכב איתו אל תבואי להתייעץ איתי! כי בקצב
הזה, עם הנשיקה הדבקת לו היום, זה לא ייקח עוד הרבה זמן!".
קמתי ופתחתי את הדלת של החדר. היא הסתכלה עליי במבט "תמים".
אמרתי לה שתצא ושלא תחזור ופרצתי בבכי.

למחרת כל בית הספר כבר ידע שהילה ושחר ב"קטע". שחר העדיף לא
להגדיר את זה כחברים כי הוא אומר שזה "רציני ומגביל מידי".
הם הסתובבו יחד בביה"ס והיו ה-זוג. בכל פינה הם היו מתנשקים
והוא היה מורח אותה בכל מיני מחמאות.
לשיעורים הילה כבר לא נכנסה. המאיות הפכו לנכשלים והבגדים כבר
לא היו בגדים - היא הייתה מסתובבת חצי עירומה.
בלילות הייתי רואה אותם מחוץ לבית שלי, בגינה הציבורית, עם כל
החבר'ה הגדולים. הסיגריות כבר היו דבר קטן ולא משמעותי, עכשיו
הדבק, הגז והאלכוהול חגגו...
בלילות כבר לא הייתה חוזרת הביתה - היא הייתה ישנה אצלו.
אלוהים יודע מה הם עשו שם.
הייתי בטוחה שמזמן הם שכבו עד שיום אחד הילה באה לדבר איתי:
"עמית" היא אמרה לי "אני לא יודעת מה לעשות, הוא רוצה שנשכב!"
היא נראתה כל כך מזועזעת, כאילו שזה לא היה צפוי מראש... האמת
היא שרציתי לעזור לה אבל פשוט לא יכולתי, אחרי איך שהיא
התייחסה אליי, אז פשוט אמרתי: "אמרתי לך! וגם אמרתי שאני לא
אעזור לך במצב כזה!" הסתובבתי והלכתי.
כל כך רציתי להסתובב, לחזור אחורה ולעזור לה... אבל לא הייתי
מוכנה להשפלה כזאת.

עכשיו אני מרגישה אשמה.
אני יושבת ליד מה שנשאר ממנה בגלל החלאה הזאת שקראו לה שחר.
אני יושבת ליד אבן ששמה חרוט עליה. ליד אבן שנמצאת במקום שהיא
לא צריכה להיות בו.
הילה מתה. התעללו בה מינית ולאחר מכן רצחו אותה. היא מתה את
המוות הכי עצוב שיש. מוות בייסורים. ושחר גם הוא מת. לא שממש
אכפת לי!

שחר והילה נסעו למסיבה בת"א עם החברים של שחר.
הם חגגו את יום ההולדת שלה. את יום ההולדת שאני והילה תכננו
לחגוג ביחד כבר שנה לפני.
יום ההולדת הזה הסתיים מוקדם ממה שהילה ציפתה. יום ההולדת הזה
היה היום שבו הילה הבינה ששחר לא טוב בשבילה, ושכולם צדקו. אבל
זה היה מאוחר מדי.
את מה שקרה שם עדיין קשה לי לתאר. בעצם, אני עדיין לא ממש
מבינה... אני רק יודעת שהילה הייתה במצוקה.

הילה נמצאה יומיים לאחר מכן בשדה.
היא הייתה עירומה, היו עליה סימני כוויה מסיגריות ומסביבה
באנגים ובקבוקי אלכוהול. הורידים שלה נחתכו וסכין הייתה זרוקה
לידה.
לא רחוק ממנה נמצא שחר כשכדור בראשו ואקדח בידו.
השוטרים קבעו כי התבצע בהילה אונס ולאחר מכן חתכו לה את
הורידים באותה סכין שהייתה לידה. ושחר... שחר כנראה לא עמד בזה
שהיא סירבה לשכב איתו ואנס אותה, כשהבין מה עשה... התאבד.


הילה חשבה שהיא ושחר יהיו כמו בטרגדיה "רומיאו ויוליה", שהם
ימותו אחד בשביל השני.
והמציאות, המציאות הכינה להם טרגדיה משלה. הילה ושחר מתו אחד
בגלל השני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא יודע מה
איתכם... ואת
האמת, גם לא ממש
אכפת לי...
אבל אותי המצב
לא ישאיר בבית!
אני אצא לרחובות
להפגין
נוכחות!!!

לזרוק את הזבל
וטיק טיק לחזור
הבייתה


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/2/06 14:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מור אורנג'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה