באמצע שיחתי הנוקבת על 'משהו' עם 'אף אחד',
הלכתי לאיטי, שקועה במחשבות,
לא שמה לב למפלצת הרגשות הקרבה אלי.
המאיימת לטרוף את נפשי..
התחמקתי. הישר לתוך השומקום, כשבעודי מחפשת אחר שלוותי,
מצאתי במקומה את ה'לא ידוע' שביקש לשאול לשלומי ולשלומם של
חלקיקי האטום המקיפים אותי.
הוא פרש את ידיו הענקיות ועטף אותי בחוסר ודאות מוחלט.
חנק אותי בנשיקות ספוגות בחוסר שקט והגיון.
שואלת את עצמי מה עלי לעשות?! כי הרי זאת לא הפעם הראשונה שאני
נקלעת למצב שכזה.
אחד כזה שאיני מבחינה בהתחלתו ובעיקר, לא רואה את סופו...
הבילבול האינסופי.....החוסר האבסולוטי....
מחפשת אחר המטאפורה, כי השמים הם הרי הגבול, לא?!
פוקחת את עיני, בוחנת את הסובב אותי.
מסתכלת לימיני, לשמאלי ועוד פעם אחת לימיני כי אולי פספסתי..
ומוצאת את עצמי בדיוק פה. עדיין מנהלת את אותה שיחה מתסכלת
על 'משהו' עם 'אף אחד'. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.