אור המגדלור עמד
יציב כמו אל ושקט
ניד לא זע, זיז לא רעד
סככה שלווה נוסכת

המלאכים חלפו ביעף
הרוח חרש שטה
השמש התעטפה בסתיו
ומתוכם הגעת

יש וחיוכים זורחים
כשהאורות כבים
ואז כשכולם הולכים
אבק של כוכבים

הייתי כמו עלה יבש
וכמו חלקה בלי מים
ולב שאת ידך ביקש
זכה לשתי ידיים

אך לא בשל יופיי עיניי
ולא בשל שלכת
הלכת שבי אחריי
ולא הרחקת לכת

ויש וחיוכים זורחים
על פני ראי בנחל
אך לא תמיד כולם שמחים
ואף אינני ככה

הדלת נטרקה באור
הרוח שוב סורקת
היית? או היה חלום?
עכשיו אני צוחקת.