|
אור המגדלור עמד
יציב כמו אל ושקט
ניד לא זע, זיז לא רעד
סככה שלווה נוסכת
המלאכים חלפו ביעף
הרוח חרש שטה
השמש התעטפה בסתיו
ומתוכם הגעת
יש וחיוכים זורחים
כשהאורות כבים
ואז כשכולם הולכים
אבק של כוכבים
הייתי כמו עלה יבש
וכמו חלקה בלי מים
ולב שאת ידך ביקש
זכה לשתי ידיים
אך לא בשל יופיי עיניי
ולא בשל שלכת
הלכת שבי אחריי
ולא הרחקת לכת
ויש וחיוכים זורחים
על פני ראי בנחל
אך לא תמיד כולם שמחים
ואף אינני ככה
הדלת נטרקה באור
הרוח שוב סורקת
היית? או היה חלום?
עכשיו אני צוחקת. |
|
|
עוד! עוד!
לדחוף! הנה זה
יוצא!
גורו יאיא, אבי
הפסיכואנליזה
בעת הלידה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.