פעם כשעוד הייתי קטן היה לי בחדר מתג שלא מדליק כלום. בהתחלה
חשבתי שהוא מדליק איזו מנורה שפספסתי או שהוא מדליק משהו בחדר
אחר ופשוט מיקמו אותו לא נכון, אפילו חשבתי שהוא מהמתגים האלה
שרק מכבים אבל לא, המתג הזה לא עשה כלום!

אבא אמר שזה כנראה פאשלה של מי שתכנן את מערכת החשמל בבניין,
אמא אמרה שאולי זה הדליק פעם משהו או כיבה פעם משהו אבל פשוט
התקלקל, אחותי הגדולה עדי אמרה שאני אעזוב אותה בשקט עם השאלות
הטיפשיות שלי, אבל מבין כולם הכי אהבתי את התשובה של אלי.

אלי היה השכן שגר מעלינו, הוא היה סטודנט לפילוסופיה או
פסיכולוגיה או משהו כזה ולפעמים כשעדי לא יכלה הוא היה שומר
עלי.
אלי תמיד היה עסוק בלמצוא את משמעות החיים והיו לו את התשובות
הכי מוזרות לשאלות הכי פשוטות בעולם. כששאלתי אותו על המתג הוא
חייך ואמר שלפעמים יש מתגים שלא מדליקים כלום רק כדי לגרום
למתגים האחרים להראות חשובים. אם להיות כנה, לא ממש הבנתי למה
הוא מתכוון, בכל זאת, הייתי רק בן 8, אבל למרות זאת התשובה שלו
מצאה חן בעיני.

בסוף עשינו שיפוצים ואבא הוציא לי את המתג מהקיר כי הוא אמר
שהוא מיותר. זה היה קצת אחרי שאלי התאבד, הוא בלע המון כדורים
עד שנרדם ולא התעורר יותר. כולם היו בשוק, גם אמא ואבא. כל
הזמן מלמלו דברים בסגנון של "מי היה מאמין?!" ו- "לא ראו עליו
שהוא כזה". אני פשוט הייתי עצוב.

זה לא שאני חושב עליו הרבה אבל לפעמים אני קצת מתגעגע אליו ואל
התשובות המוזרות שלו, והאמת היא שאני גם קצת מתגעגע למתג שלי
כי אהבתי אותו, אפילו שהוא לא הדליק כלום.