[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כומתת טורקיז
/
שגרה זה רע?

צהרי יום כיפור, ואני יושב על האסלה, מנסה לחשוב איך חטאתי.
מתאמץ במחשבה, מתאמץ ושום דבר לא יוצא.
הייתי צריך לאכול אורז, אולי זה היה מכניס בי קצת תובנה, כמו
הסינים האלה בסרטים.
אני לא אדם דתי. אני אפילו חילוני מאד - אני לא צם בכיפור.
ובכל זאת? האם אני צריך להתנצל בפני מישהו? ולמה זה פתאום
מפריע לי?

לפני חודש הייתי אצל מגדת עתידות. עוד לפני שהדפקתי על דלתה,
עלה באפי ריח קטורת.
"תכנס", היא צעקה מעברה השני של הדלת.
איך היא ידעה שאני פה?
נכנסתי בזריזות רק בכדי לרצות אותה. לונגים ושאר בדים הודים
תלויים מקיר לקיר, ניחוח קטורת באוויר ונרות הגורמים לאווירה
ספק מיסטית ספק זולה - בדיוק כמו שתארתי לעצמי שבית כזה יכול
להראות.

חצי שנה מהיום ואני משתחרר. אני חושב שטיול לאוסטרליה יהיה
הדבר הנכון בשבילי. טרקינג-שמקינג. לא מבין בזה אבל נראה לי
שזה הטרנד היום, ומי אני שאפקפק בזה?

אני עדיין על האסלה. ממי לעזאזל אני צריך לבקש סליחה???

חברה שלי, נועה, רוצה להפרד ממני. היא אומרת שהיא כבר לא
מרגישה אותו הדבר. אני עדיין זוכר את היום שבו נפגשנו.

היא חכתה לי שם, ליד השולחן שהיה מואר רק בעזרת נר אחד. אני
מקווה שהיא לא חכתה יותר מדי, הרי קבענו לפני חצי שעה ואני
מאחר...
נכנסתי פנימה ועדיין לא האמנתי שאני שם - איך הגעתי לסיטואציה
הזאת? הראש שלה היה מופנה כלפי השולחן. איך היא ידעה שאני פה?
הקלפים שהיו על השולחן בתוספת לכדור הזכוכית והבדים המוזנחים
שהיא לבשה העבירו בי צמרמורת. היא מלמלה לעצמה בשפה שלא הבנתי
ואז, בלי להרים מבט, אמרה "שב".

ישבתי בפארק מחוץ לבית הספר. השמש זרחה לה, הציפורים, כמו
ציפורים, צייצו להן. הרהרתי - מתי כבר ייגמר היום הזה?
לידי ישבה אדווה, הידידה הכי טובה שלי. אני מכיר אותה מגיל
שבע, אבא שלה קבל קידום רציני מרופא נשים בתל השומר לתפקד
כמנהל מחלקת יולדות בבית חולים רמב"ם, בחיפה - מה שהכריח אותם
לעבור מהמרכז לצפון.
היא ישבה לידי בכתה א' ומאז לא נפרדנו לעולם. יש בינינו מעין
קשר כזה שאי אפשר להסביר. כמו שכולם מגדירים את זה - ידידת
נפש. אני מניח שאפשר לקרוא לזה ככה... אני יודע עליה הכל והיא
עלי.
ואז נועה עברה שם. היא החזיקה בידה את הספר "צופן דה-ויצ'י".
איך כולם קוראים לזה? אהבה ממבט ראשון? אני יודע שזה נשמע
קיטצ'י, אבל פשוט ככה זה... הרגשתי שאני חייב לדבר איתה, ומפה
לשם אנחנו חברים כבר שלוש שנים.

יצאתי מסוכנות הנסיעות. זהו יש לי וואן-ווי-טיקט לאוסטרליה.
אני לא מאמין ששלוש השנים האלה סוף סוף הסתיימו ואני אדם
חופשי. אחח החופש... ועכשיו לאוסטרליה. אני לא בטוח מה אני
הולך לעשות שם אבל זה כל הקטע... ספונטניות, לא?

השעה כבר שמונה. לפני שלוש שעות נכנס הצום אבל מי סופר? אני לא
צם... דברתי עם אדווה וקבענו להפגש בעוד כמה דקות. אתם יודעים,
הטיול המסורתי ברחבי העיר, בו פוגשים את כל החבר'ה שאתם כל כך
אוהבים, או לפחות מתנהגים ככה כשאתם לידם.
אדווה לבשה שמלה לבנה בסגנון כפרי. אני, כמיטב המסורת, לבשתי
בגדי חג - חולצה לבנה מכופתרת ומכנס ג'ינס כחול. צחקתי איתה
שאם במקרה אחד מאיתנו יאבד, יהיה קשה לזהות את השני...

אמרתי לה שאנחנו חייבים לדבר על זה פנים מול פנים. כמה זמן
אנחנו כבר חברים? שלוש שנים, שלושה חודשים ויומיים. זה הרבה
זמן... כבר עברנו תקופות קשות יותר, אך בכל זאת הפעם הרגשתי
שזה רציני.

היא עשתה תנועות מוזרות מעל כדור זכוכית שעמד על השולחן העגול.
לאחר מכן פרשה קלפים ואמרה תבחר. יצא לי קלף שמצויירות עליו
טבעות. תווי פניה השתנו ספק לטובה, ונראה כאילו פניה חרושות
הקמטים הפכו לצעירות יותר. חיכיתי לפירוש אבל היא שתקה. מה זה
אומר? לא הספקתי לפצות פה והנה, קולה עלה באוזניי...

אוסטרליה. כל כך יפה, כל כך מיוחדת. בדיוק כמו מה שאנשים
אומרים.
הנופים, האנשים, האווירה. איזה שקט, ובו זמנית טירוף חושים שאף
פעם לא הרגשתי. כבר הייתי בחו"ל אבל דבר כזה עוד לא חוויתי.
ועוד לבד. סוף סוף הבנתי.

אנשים לא אוכלים ולא שותים, לא מדליקים אור והולכים לבית
הכנסת. אנשים מבקשים סליחה מאחרים ואז פוגעים בהם שוב, ואני
מוצא את עצמי על האסלה עושה חשבון נפש עם עצמי. אני רוצה לטוס
לאוסטרליה ולמצוא את עצמי כמו שרבים וטובים ממני עשו. אני רוצה
את נועה בחזרה. עדיין לא עכלתי שנפרדנו. היא אמרה שאין קליק
ושהיא רוצה לנסות דברים חדשים. אולי הייתי צריך לפעול אחרת אבל
כנראה הרגשתי שזה הולך לבוא בכל מקרה.

אני מטייל באוסטרליה, חופשי מהחיים. נועה היא נחלת העבר. לא
מכיר פה אנשים שאני יכול לפגוע בהם, מרגיש בלתי פגיע מבחינה
רגשית. מלך העולם. כל כך טוב לי. כנראה שמגדת העתידות צדקה
אחרי הכל, ואני בכלל לא מאמין בדברים האלה. לא מאמין, אבל
הלכתי. הלכתי כי אמרו לי ללכת.
סוף סוף הבנתי - אני יודע למה זה כ"כ מפריע לי -  הרי זה מפריע
לכולם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סליחה?
יש לך שקל?


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/5/06 4:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כומתת טורקיז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה