וכשהמכתב הזה יגיע ליעדו כבר לא אהיה באזור.
ממילא אין לי מה לומר לך.
זוכר את החופשה שלנו ביחד?
עורך זרח זוהר וחם ואושר עטף אותך כמו צדפה. גבך השזוף
וצחוק הנערות היפות.
תלבש רק חם ותדאג לאחותך. מלים נסחפות לים, כמו כל הנחלים,
והוא עודנו מלא.
כשהגעתי למסעדה וישבת שם לבד, עם עצמך,
אמרתי לעצמי שאני מביט ביצירה של אלוהים -
יצירה ללא פגמים שרק המוות יכול לה.
זהו, אבדו לי המלים האחרונות שרוצה ללחוש באוזנך
(זה כל-כך עצוב, נדודים). אתה כבר ילד גדול.
רק,
את המקום ממנו אתה בא אל תשכח,
בנם של אברהם, יצחק, יעקב, יוסף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.