הטרנזיט פילסה את דרכה אל החוף המיועד דרך הכבישים הצרים והלא
ברורים, החום היה בלתי נסבל, עיניו לא הרפו וגרמו לטמפרטורה
במונית לטפס.
היא שהגיעה לבד, כל כך רצתה את השקט רצתה למצוא את שלוותה.
מצאה עצמה בחוף עמוס בטיפוסים שדווקא מהם רצתה להתחמק. יותר
מכך, נמצאה על החוף איתו - הבחור מהמונית, הוא וכל הצוות
מהעבודה שלו.

אז כמו שכבר ניתן להבין, שקט לא היה שם, בטח שלא שלווה. אפילו
הנוף כאילו השתנה, אכזבה תקפה אותה. החלה לצעוד לכיוון ה"חושה"
שקיבלה, מזמזמת שיר לא מוגדר או מוכר. שומעת מאחור קול שני,
שריקה מלווה את זמזומה. הסימפוניה נעימה לאוזן, היא מחייכת
לעצמה. עוד לפני שהספיקה לפתוח את דלת ה"חושה" הרגישה יד מושטת
לעברה.
היא לא הספיקה לסובב את ראשה. פתחה את עיניה, היא מתנדנדת על
ערסל שחור כחול ארוג ידי אדם ונוח להפליא, הרוח מאווררת את
פניה מהאכזבה. תנודות הערסל משכיחות ממנה כל רעיון או מחשבה על
עזיבה. מרגישה משהו המונע מהערסל להמשיך ולהתנדנד באיטיות
מרגיעה.

לא מספיקה לסובב את ראשה. מוצאת עצמה ברפסודה רחבה, מרופדת
בשטיחים ואריגים נעימים למגע. בים הכחול-ירוק, העמוק, המדהים.
צפה להנאתה. נהנית מתנודות הגלים. מתרכזת בצלילי החוף
המתרחקים, מנסה ללכוד טיפות מי ים מלוחות בלשונה. טובלת את
ראשה במי הים, מאפשרת לשיערה האדום לרקוד עם מי הים הטהורים.
נרגעת, משתחררת.
מרגישה כוח עצום, מושך אותה לקרקעית. לא מספיקה לקחת נשימה. לא
מספיקה למלא את ריאותיה בחמצן.

פוקחת את עיניה. משתוממת מהיופי, מהקור הלא צפוי. הוא מושיט לה
את ידיו. היא נמשכת לחיבוקו כמו אל מגנט. עיניו גורמות לה לאי
נוחות. עוצם את עינו. שינהם שוקעים, שוכחים לנשום, שוכחים
לחיות. מתמסרים, נפתחים. שוכחים.

קצת מוזר, קצת מוכר, מתעוררים. לא מעיזים, נוגעים, לא נגעים,
המראות מטושטשים, לא מזהה אף אחד מהנוכחים, לא רואה פרצופים
מוכרים.
הם שדיברו על כל נושא, היו רחוקים מתמיד, היא הבינה. הוא חייך.
היא התכנסה בעצמה. רצתה לחזור אל ההזיה. רצתה לחוש שוב את
האהבה. הפרש הגילאים לא היווה מכשול עבורה. הוא הגיע לסיני כדי
למצוא את שחיפש. היא הגיעה לסיני כדי לאבד את שחיפש...

בוקר עלה, היא חיכתה לזריחה בציפייה מטורפת. יושבת על קצה
הצוק, הרוח כאילו לוחשת לה להרפות. הים מתנפץ באכזריות אל
השוניות, הצבעוניות, ססגוניות, מלאות חיים, אהבה והערכה. היא
מתמלאת געגועים למגע.
שולחת את זרועותיה קדימה, מחפשת מענה. מרגישה את קרני השמש
צובעות אותה באשמה צהובה ובלתי נסבלת. היא החליטה. היא קופצת.