תמיד בשליטה הייתה כמעט רב סרן. חסרו לה 45 דקות לקבל את
הדרגה, בגלל שהיא התגייסה בעשר בבוקר, אבל השתחררה בתשע ורבע.
כשהנושא היה עולה, היא תמיד הקפידה לציין שהיא רק סרן (במיל'),
מטעמי ניירת טכניים. היא הייתה ע' קפלס"ט אוגדתית, והייתה טובה
מאוד בתפקיד שלה.
תמיד בשליטה דיברה תמיד בטון מנומס ותקיף, דורש ובוטח. תמיד
ידעה בדיוק על מה היא מדברת ומה היא רוצה, ותמיד התנסחה
בבהירות וברהיטות, באופן כמעט מטריד. היא תמיד הנהנה כשצריך,
והיה לה צחקוק מנומס לאירועים מיוחדים. היא התייחסה לצחקוקים
ברצינות, וישבה בכל ערב לנהל מעקב אחרי הצחקוקים. היא בחנה כל
צחקוק לפי גורמים, התנהלות והשלכות, וכתבה תחקיר מסודר כדי
להשתפר בעתיד. את התחקיר היא שלחה ברשימת תפוצה שכללה לפחות
ארבע מגירות נפרדות בכוננית שלה. היא ניהלה יומן מסודר ומפורט,
ואף פעם לא נתפסה לא מוכנה.
הקנאות לסדר, הקורקטיות והאסרטיביות המנומסת דחפו אותה במהרה
במעלה סולם הדרגות. רבע שעה לאחר שהיא הממה את המחשב בצו
ראשון, הגיעה טויוטה לבנה לאסוף אותה לטקס סוף קק"ץ, שם היא
קיבלה דרגות סגן. היא הייתה שלישה של חטיבת שריון סדירה
כשהייתה בי"ב. בשלב מסוים, היא רצתה להתקדם ולהיות ג' יחנ"נ
מטכ"לי, אבל הבן של אלוף הפיקוד תפס לה את התקן, והיא החליטה
להשתחרר. עשו לה מסיבת פרידה חגיגית במשרד, והיא באה עם שמלת
ערב שחורה. שבוע לאחר השחרור היא התחילה ללמוד. הבחירה הייתה
ברורה מאליה - ניהול.
תמיד בשליטה הייתה גבוהה מהממוצע, ומושכת, אבל לא יפה מאוד.
היא תמיד התלבשה ברהיטות מוקפדת, עם נימה מינית מרומזת
ומאופקת.
היא פגשה את רוצה להיות מישהו אחר בישראליה כלשהי בעמק קולו
מנאלי בבית חב"ד, למרות שאף אחד מהם לא היה דתי במובן המקובל
של המילה. הוא היה קיבוצניק, אתאיסט-אקזיסטנציאליסט עם
פסאודו-מודעות חברתית מפותחת. הוא לא האמין כמעט בכלום, אבל
הוא דאג לשנן פסוקים נבחרים כדי להתנצח עם דתיים, ואפילו היה
די טוב בזה. לא היה לו אלוהים. היא האמינה באלוהים משלה, שלא
דרש ממנה יותר מדי. אלוהים שלה היה אשכנזי ומלומד ודאג לסדר לה
את הגורל כשצריך. הוא התערב לעתים רחוקות מאוד, והיא אף פעם לא
ראתה את זה ממש קורה, אבל היא הייתה בטוחה שכשהוא מתערב הוא
עושה זאת בענייניות ובתקיפות, בנימוס דורשני וברהיטות. היא
אהבה את אלוהים שלה.
רוצה להיות מישהו אחר הגיע לבית חב"ד כדי לברר את התאריך העברי
בשביל התערבות מטופשת עם מאוכזב מאבא, חבר מהקיבוץ שטייל איתו
בשבועיים הראשונים של הטיול. תמיד בשליטה נכנסה לשם כדי לחוות
קצת יהדות ושורשים.
היא כבר ישבה כשרוצה להיות מישהו אחר נכנס, והייתה עסוקה בשיח
קולני עם בחור דתי על סוגיות תאולוגיות כלשהן, כמקובל במקומות
אלה. הוא לכד את מבטה במהירות יחסית. גם הוא לא היה יפה מאוד,
אבל היה מרשים. הוא היה גדול ממדים, אך לא חסר פרופורציות,
לבוש מכנס דייגים תאילנדי וחולצת בטיק אדומה. שערו בהיר, מצחו
גבוה מעט יותר מדי. תווי פנים חדות ונקיות. היו לו עיניים
יפות, ואף יפה, ואוזניים יפות, אבל הם לא הצליחו להשתלב לקלסתר
נעים לעין. היה בו משהו לא מאוזן. הוא לא אהב את הפרצוף שלו.

זה התחיל בתור סטוץ, לפי כל קריטריון. היא לא הייתה בקטע של
סטוצים. הדימוי העצמי שלה ריסן אותה כמו מתג סוסים, והיא שכבה
רק עם מי שהיה חבר קבוע ורציני. היא התעקשה לקיים מערכת יחסים
ארוכה ומשמעותית לפני המעבר לשלב המיני. היא התייחסה למין
ברצינות תהומית והייתה מאהבת מקצועית ויעילה, תמיד בשליטה. היא
הקפידה לציין בדיוק מה היא אוהבת, ואיך, והייתה מדריכה את
מאהביה המתלמדים במשעולי גופה כמו פורטר נפאלי מסביב
לאנאפורנה. היא אף החזיקה דיפלומה בקאמה סוטרא טאנטרית. עד גיל
25 היא שכבה עם 28 גברים, את רובם הותירה פעורי פה אל מול
היכולת החדשה שגופם הפגין, מופתעים מעצם קיומה. עם כולם הייתה
מערכת יחסים ארוכה וממצה, לפעמים באורך 50 דקות. היא התביישה
במספר הזה. עשרים ושמונה. הוא לא תאם את מה שהיא הייתה רוצה
לחשוב על עצמה.
רוצה להיות מישהו אחר, לעומתה, היה רודף שמלות מושבע ומיין את
בנות זוגו לפי קריטריון יחיד - אם הן מסכימות לשכב איתו. למרות
שהיה מרשים מבחינה חיצונית, לא הרגיש נוח עם גופו, ולרוב כשל
בהבנת הסימנים ששודרו מצדו השני של המתרס המיני, כי לא תפס
שבחורה יכולה באמת להיות מעוניינת בו. הוא שכב עם שתי בחורות
בלבד בחייו, שתיהן היו חברות ושותפות לחיים, והוא אהב את שתיהן
(כל אחת בתורה) כמו את החיים עצמם. הוא שנא את העובדה הזאת.
הוא שנא הרבה דברים בעצמו, אבל לא היה תמיד בטוח מיהו השונא
ומי הוא העצמו הזה, השנוא. הוא התנגד לעישון בכל נימיו, והיה
מקפיד לציין זאת עם כל סיגריה שהדליק. הוא באמת ובתמים לא הבין
איך אנשים יכולים לעשות את זה לעצמם. הוא היה אינטיליגנט ובעל
כושר ניתוח חריף. הוא קרא פילוסופיה, והייתה לו מערכת מוסרית
עקבית ושלמה, מוצדקת, אונטולוגית ומעוגנת בלוגיקה. הוא השתמש
בקריטריונים שפיתח כדי לשפוט את מעשיו המשמעותיים, ולהיווכח
בכל פעם בצורה ריגורוזית לגמרי שהוא מטומטם חסר ערכים ומוסר.
בכל רגע נתון הוא האמין לפחות בשלוש אמונות סותרות, וכשהיה
בכושר הגיע לעתים לחמש או שש.
הוא ראה את ההמולה הדתית בבית חב"ד (מסתבר שהיה צום ג' בתשרי)
ויצא החוצה לעשן. אחרי שהדליק את הסיגריה, גילה שאין אף אחד
שאפשר להתנצל בפניו ולהשיח איתו על נזקי העישון. הוא עדיין חכך
בדעתו כשהיא יצאה, ופתחה איתו בשיחה. היה להם הרבה במשותף. הוא
סיפר לה איך הוא בורח עכשיו ממאוכזב מאבא. הם טיילו יחד
בתאילנד, ונפגשו עם עוד שני חברים מהקיבוץ - מרגיש כישלון
הדיכאוני, ומסתבר שהוא הטייס המשעמם. במפגן נדיר של טקט, הוא
עזב אותם כדי לחפש את עצמו בשדות הקנאביס של הימאצ'ל. הוא שקל
להסיט את השיחה לנושא הזה - מיהו העצמי הזה שמחפשים אותו,
ומיהו המחפש, ומי זה המסטול שנדחף לפעמים. במקום זה, הם דיברו
על הצבא.
הוא היה מ"מ קרבי ששירת רוב הזמן בעורף. הוא לא ממש התאים
לצבא, והוא ידע את זה טוב, ושנא גם את העובדה הזאת. הוא שוחרר
משירות קבע עם כמעט-צל"ש אחרי שטיפל בעצמו כשקיבל כדור ברגל
מאחד הטירונים שלו במטווח (הוא שכח לפרוק לו את הנשק), והפגין
קור רוח נדיר, כשהתאפק מלשלול לטירון את חופשת השבת במקום.
המג"ד התרשם מאוד מהמקצועיות הרפואית ומקור הרוח הפיקודי, ובעט
אותו מהצבא תוך 48 שעות מהיום שחזר מהגימלים.
השיחה נמשכה שני קילומטר מבית חב"ד, נמתחה עד לגסט האוסים שלהם
(הם גרו קרוב), והסתיימה, כמו חלק נכבד מהשיחות באזור זה של
אסיה, עם ג'וינט על הגג של הגסט האוס שלה. היו לה של, שני נרות
וחצי בקבוק יין מהדיוטי פרי. די קרוב למושלם.
שלושים וחמש דקות אחר כך, הוא היה מאוד מרוצה מעצמו. האנדרנלין
והטסטוסטרון שטפו אותו כמו מונסון רע בגוג'ראט. זה היה המין
המזדמן הראשון שלו. היא, לעומתו, שנאה כל שריר ספוג עונג
בגופה. עוד אחד לרשימה. עשרים ותשע.
הוא ידע שיש רק דרך אחת להפוך את הערב הזה למושלם - לא לראות
אותה יותר אף פעם. אז באמת יהיה לו סיפור טוב. היא ידעה שיש רק
דרך אחת לצאת מזה בכבוד. היא החליטה להתאהב.

ככה זה. אנשים נוסעים במהירות מופרזת, ונפגשים במקרה ברמזור.
עד שיתחלף לירוק צריך להחליט אם ממשיכים לנסוע יחד או לא. אולי
באותה מכונית. אולי רק עד לצומת הבא. אולי עד שיתחלף לירוק.