ואני כעומד מהצד,
פוזל בלא רואים, לדמויות מסביב,
ובשתיקה שנמשכת,
מחזיר מבטי אל שביל האבנים.
מניח אבן ועוד אחת
ושואל, מתי גם אני אשוב לחייך.
שאלות של איפה ועם מי
כבר מזמן ירדו מין הפרק
עכשיו נשאר רק ה"מתי",
מתי אעצום את עיניי
וארגיש חופשי או בערך
וארצה גם אני לכמה רגעים
לעצור את הזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.