הם רק הכירו, רק עכשיו התחילו לדבר על שבפנים - ללא כל שקרים.
עכשיו הוא יודע להבחין בעצב שלה - שאף אחד אחר לא ידע להבחין
בו.
עכשיו היא יודעת על הבדידות שלו, שכל כך דומה לבדידות שלה.
הם פתחו את ליבם שהיה נעול - ואף אחד לפניהם לא מצא את המפתח
החלוד לדלת ליבם.
היא תפסה את ידו, שממנה לא הרפתה עוד הרבה זמן לאחר מכן.
הוא הסתכל עליה, ואז הוריד את המבט החושב שתמיד היה בעיניו.
הוא אמר לה:"אני לא פוחד מהחושך, לא מרפאים, לא פוחד ממוות -
אבל ילדה, פוחד אני עכשיו עד מאוד."
ורק מאז, גופם של זו וזה הפכו לאחד.
גם נמשמותיהם לא היו בודדות יותר, הפכו לנשמה שלמה.
הפחד החליף צורה - לדמעה של אושר - והמפתח השמור לדלת ליבם -
לא חלוד יותר.





ליריב שלי, שלימד אותי מהי אהבה.