נחשו מה ?
לא אומר שלום.
תשאלו למה ?
כי נמאס להגיד שלום בהודעות המעצבנות האלה.
מה זה הודעה מעצבנת ?
אה, זה קל. הודעה מעצבנת זו בעצם הודעה די רגילה, אלא שבהודעה
מעצבנת יש כמה אלמנטים נוספים. האלמנט הראשון של הודעה מעצבנת
- וכאן המקום לציין שאלה הם המאפיינים שלי, ויתכנו מאפיינים
נוספים - הוא שאני, משאיר ההודעה לצורך העניין, מאוד רוצה
שאתם, המתקשרים לצורך העניין, תקשיבו לתוכנה של ההודעה.
הרי מה זה הודעה בשבילכם, סתם מטרד, בזבוז זמן-אוויר חשוב. אתם
כבר לא משאירים הודעה, כבר לא מקשיבים לה. ולמה לכם? הרי יש
שיחה מזוהה.
אז אתם ישר מנתקים.
סופרים צילצולים, מנסים למשוך עד הקטע של ההודעה, ואז אתם
שומעים את זה, בום. הלכתם יותר מדי רחוק ונתפסתם. המשיבון
ענה.
עכשיו, לחלק מכם יש בשלב הזה הירהורים. אולי להשאיר הודעה ?
אם הגעתם לשלב ההרהורים, ייתכן שתשאירו הודעה. בטח משהו חמוד
כזה, קליל. לא משהו חשוב, הרי לא תכננתם להגיע לשלב הזה, אז
משהו מאולתר, וזה, מקובל לחלוטין. אבל, לפני שאתם מהרהרים, יש
שלב חשוב בהודעה. הפתיחה, וביותר ספציפיות, ההברות הראשונות
שאתם שומעים בהודעה.
ההברות האלו הם המרכיב העיקרי בלפיתת המתקשר לשמיעת ההודעה.
הודעה שמתחילה במשיבון אוטומטי, פסולה. הודעה שתתחיל בשלום,
תזכה באחוזי רייטינג נמוכים, ובנוסף, הודעה המוכרת היטב
למתקשר, לא תבצע את עבודתה - למרות שבמקרה הזה יתכן שהמתקשר
יקשיב עד סוף המשיבון וישאיר הודעה. וזהו בעצם המאפיין השני של
ההודעה. הראשון, התוכן והרצון של המתקשר לשמיעתו. השני, העובדה
שאם ההודעה תתחיל במשהו סתמי, אז תנתקו. ואגב, שלא תחשבו בכלל
על "היי", כי זה בכלל לשים רגל בקבר.
וכאן נכנס הגורם השלישי. ושלא תטעו לחשוב ששני הגורמים
הראשונים אינם מספקים הודעה מעצבנת, אבל פה נכנסת הנגיעה שלי
בדבר. האלמנט השלישי.
מה שהכי מעצבן אותי זה שגנבו לי את הפלאפון. כן, פעם נוספת.
ולא, הוא לא נפל, או אולי בעצם כן אבל מה זה משנה, הוא הלך.
אתם מבינים, זאת ההודעת פטירה שלי לטלפון, ותאמינו לי שזה קשה
לי גם ככה כי כל הזיכרונות שלי היו בתוכו, וגם קניתי לו פנל
חדש רק לפני יומיים. עשיתי הכל, רק שיהיה לו טוב. ועכשיו הוא
איננו.
אז אני לא אומר שלום וגם לא את המספר החדש שלי, כי בזמן שלקח
לכם לשמוע את ההודעה הזאת, אני הבנתי משהו חשוב. לא רוצה
שתתקשרו אלי יותר.
ביפ.