אתה עולה לי בחלומות, אך החלומות שלי לא כמו שהיו תמיד.
החלומות שלי די מוזרים בתקופה האחרונה, ולעיתים אני רואה אותך
משוטט בהם - או סתם אני חולמת שאני מדברת עלייך.
בחלום שלי אתה נראה כדמות נורא מודגשת אך לא ברורה כ"כ,
מעורפלת ואפלולית - וכשאני קמה אני נרתעת מהחלום הזה שחלמתי,
פוחדת - שאולי זה אישהו סימן משמיים שאני ואתה זה לא הסוף...
אולי זו רק ההתחלה של ה"סרט רומנטי" שלנו, ואולי הסיפור שלנו
לא באמת נגמר בחלק של "אני לא רוצה להיות אופצייה שניה, ואני
מבינה שאני רחוקה ואנחנו לא ממש ביחד - אז אני מעדיפה שלא נדבר
יותר..." - אולי אני עוד אפגוש אותך, אחייך אלייך ואגיד לך כמה
מילים טובות.
תמיד כשעולה השם שלך באוויר, או כשאני חושבת עלייך אני מתחילה
לצחקק ולא מתוך לגלוג! ואין לי מושג למה, אולי זה כי אני
נהנית להזכר בכמה טוב לי איתך, או שאולי סתם צוחקת על הקטעים
הדי-מפדחים שלי איתך ועל התקרצצות שלי לפעמים. אולי על החשדנות
שבערה בי, והקנאה שלי אלייך - פחדתי שתגנב ע"י אחרת - והנה
בלופ זה קרה... ובתהליך. למרות שידעתי שכבר מישהי כבשה את לבך,
ולא רק בגלל שכתבת לי בכינוי שלך מול העיניים "סו לאביו", אלא
בגלל היחס שלך - כבר הסלולרי שלי לא צלצל בגללך, לא נשלחו
הודעות מפתות בלילה של "לילה טוב יפה שלי" ולא כלום... פשוט
ריקנות - כמו חלל אפרורי ומחניק. זה היה ה-שקט שלפני הסערה,
אבל השקט הלא-טוב הזה שיודע שמשהו לא טוב עומד להתרחש.
ראיתי איך הדמות שלך לאט, לאט מטשטשת בפניי, ראיתי איך אתה
הולך ומתרחק כמו באונייה ששטה בים הפתוח, ופתאום נבלעת, לגמרי
נבלעת - וזה היה רגע השיא בו התוודית בפניי שכן, כן הנה ואני
לא היחידה ויש עוד אחת, וזאת מי אם לא "סו" - אני מודה שהייתי
יורדת עליה מאחורי הגב שלך, צוחקת על השם שלה , ובשיחה של ה
"פרידה שלנו" שהתרחשה יום אחרי ה "יום חברות" שלי עם שלושת
החברות הכי טובות שלי, וכשהתקשרתי לשמוע מה קורה היית אצלה,
אצל הסו הזאתי... חברה שלי באה לישון אצלי אחרי זה - וכל הלילה
חשבנו על איך זה הלך ומה קרה וכל זה. וחשבתי שאתה עובד עליי.
הייתי בטוחה שאתה סתם רוצה לגרום לי לקנא ואתה אומר לי שאתה
אצל מישהי. או שזו אולי סתם אחת הידידות הטובות שלך.
ונדלקה אצלי  נורה אדומה - למרות שהייתי בטוחה שאתה סתם משחק
אותה, היא נדלקה והזהירה אותי.  
ויום אחרי התקשרתי.

אחרי הכל, התפרצתי, תוך כמה שניות הכל התפרץ, וזה קרה נורא
מהר, לא שמתי לב, והייתי פזיזה בלי לחשוב הרבה התקשרתי לחברה
שלי ויצאתי לעברה, בדדרך עברתי אצל עוד חברה טובה שלי ושידרתי
לה את ה"מבזק" שלי. בבכי כמובן, והיא עודדה אותי ש"לא נורא"
ושיש מישהו אחר ששם עליי, וזה עודד אותי - כשהגעתי לחברה שלי,
בכיתי, והיא לא יכלה להתאפק ובכתה גם. אבל התעודדתי מהר, וזהו
- בשנייה אחת רוקנתי את הכל והתחדשתי, נהייתי נקייה יותר,
שאננה ורעננה להתחיל בתקופה חדשה בחיים שלי,
ואתה סומנת באיקס.
ולמרות השאיפה שלי - להפסיק ולחשוב עלייך - ריצדה תמיד בראשי,
זה לא פסק, ואני לא אכחיש ואגיד שאתה עדיין מרצד לי בחלומות
ובא והולך אצלי בלב בתקופות - ודווקא בתקופות שאני לבד ומרגישה
לבד, אני נזכרת ב "כמה טוב היה לי איתך". אבל אני עדיין חושבת
שזה טוב שזה נגמר, לא כי לא היה לי טוב איתך - היה לי מצויין
איתך ונתת לי להרגיש יפה ומיוחדת, נתת לי להרגיש שאני שייכת
למישהו ושאני נושמת בשביל מישהו אמין. שימחת אותי. אבל המרחק
הזה שנתן לנו את החשד הזה והעניק לנו את הפחד (לי לפחות)
שוואלה והכל הולך ונסחף, והקשר לא יכול להחזיק מעמד יותר מידי
זמן, כי אתה רוצה קטעים קרובים, אהבת נעורים ולא אהבה לכל
החיים, והיה ברור שאני ואתה זה חלק מהחיים, זה לא במלואם.
ראיתי איך החיים שלך ממשיכים בלעדיי, איך אני ואתה זה כבר
סיפור סגור, ריצ`רץ` תקוע שאי-אפשר לפתוח מחדש - אבל אולי
בעתיד - אחרי שהקשר שלנו יתיישן וישתבח עם השנים (ממש כמו
שמפנייה), נתבגר ונבין שכל זה היה תהליך שעזר לנו לבגרות, ועזר
לנו לפתוח את הראש לדברים אחרים...

מקווה שגם אתה לא שוכח אותי -
וממשיך לנשום...