לפעמים בא לצחוק,
אז צוחקים.
לפעמים בא לשמוח,
ואז שמחים.
זה לא קשה,
זה אפילו כיף.
וכולם נהנים לשבת לפעמים,
לנוח על הכיסא במרפסת,
ואם אין מרפסת אז בפנים,
ליד החלון.
ואם אין כיסא אז על הרצפה,
ואם אין בית, אז בחוץ על הדשא
וזה אפילו יותר כיף.
חבל שאנשים בוחרים בעצב,
כשממש ליד יש שמחה.
אפילו בלי הידור,
אפילו בלי הרבה מקום
ואלי לא כל כך יפה,
לא כל כך נוגע כמו העצב.
הרי העיקר היא הנוחיות.
וכמובן שמחת החיים